ברוך דגון (פישקו)
נולד ברוסיה
נטמן בגבע 29.09.1954
ב' בתשרי תשט"ו
איש סגולה
(ברוך פישקו־דגון)
לפתע פתאום, לתדהמת כל הקבוצה, הסתלק חברנו ברוך פישקו,אשר חי עמנו שתים עשרה שנה והיה לאחדים עם נוף החברה והטבע בגבע. עוד בבוקר נראה, כרגיל יום יום, נשען על מקלו, צועד בדרכו לחדר־האוכל, אף ישבנו יחד לארוחת הבוקר, מבלי שהעלה איש בדעתו — ובודאי גם הוא עצמו — שזאת היא הפעם האחרונה שאנו רואים איש את רעהו וכי לא יעברו שעות אחדות והוא איננו עוד.
בין השעה הזאת שראינוהו בבוקר אותו יום שני לראש־השנה —בערך 8.30 — לבין שעת הצהרים, עת שנמצא ללא רוח־חיים במיטתו, — ואין יודע בדיוק מתי — התרחשה אותה התרחשות מחרידה של גוויעת פישקו בבדידות בחדרו, באין איש עמו אשר יתמוך את יצועו ויסמוך את ידו בצאת נשמתו הטהורה. אכן, כולנו ידענו כי פישקו הוא חולה, ולבו רפה מאוד, וסובל בראשו; אף גילו הגבוה — כבן שמונים — הוסיף על מצב בריאותו הקשה; אף על פי,כן, זיעזע אופן מותו, בפתאומיות ובבדידות, קשה מאוד את הקבוצה, ובפרט הקרובים לו מבין החברים אשר סמכו אותו בתקופות הקשות שעברו עליו ואשר רעו לו מקרוב כל ימי שבתו אתנו.
בכל מסכת חייו של ברוך פישקו, המלאה פורענויות וצרות אין קץגברו עליו תמיד אהבת־החיים וכוח־החיים האצורים בו, הם אשר העבירו אותו בדרד־החתחתים הארוכה והעלוהו תמיד על השביל הגואל, אשר סמך אותו, פתח לפניו אפקים ומסך בו אמונה יחיל ומרץ לקראת האבות.
הסתלק מתוכנו אחד, אשר פיאר את שם האדם בחברתנו. פלא הטבע הוא: אדם זה, אשר לא חננו אלוהים בתואר־הדר, ביופי ובקסם חיצוני — היה ממיטב דמות אנוש, איש הסגולה.
והיתה זאת דוגמה ניצחת, כיצד השתכנה רוח גדולה, רוח אנוש העולה למעלה, בגוף חלוש, ידוע סבל וחולי כל ימיו. אולי היא הנותנת: סבלו הגופני ויסורי גוף ונפש אשר היו מנת חלקו רוב חייו, בעקב האסון שקרה לרגלו בנעוריו והיה ראש־עילה לפגעים הרבים שפקדו אותו במשך השנים, — הם אשר מירקו וזיככו את נפשו וחיסנו את רוחו לבלי חת, אף הכשירוהו ליצור לו חיים עשירים בעולם הרוח, הטבע, בנוף החי והצומח, בעולם יה, אשר דבק בו בכל ישותו וחש עצמו בן-בית במרחביו.
שרשרת ארוכה של חיבוטים, לבטים, נדודים, חליפות ותמורות, אף סבל ותלאות אין קץ — הם חייו, מאז ימי הילדות ועד עלותו לארץ עם ראשית ההתישבות בעמק, לפני כשלושים וחמש שנים. כאן נפתח מעיין יצירתו, בעולם המיוחד אשר תר לעצמו, עולם החי והצומח, אשר העשיר את חייו הוא ומתוכו העשיר אותנו, את ספרותנו הצעירה בארץ. כאן נתן לנו את ספרו האוטוביוגרפי "גילגולי חיים" זו תעודה אנושית מופלאה, המעבירה בחרט אמן חיי איש, פעלו, סבלותיו וסערת־חייו, וביחוד ספריו — שראו אור — שהינם מכלול הווי, שירה ואגדה על העולם הרחב של הטבע, החי והצומח הסובב אותנו. הוא הראשון אולי שהשכיל להכניס אותנו אל העולם העשיר והמגוון הזה, לחשוף לפנינו את צפונותיו ולפקוח את עינינו להביט ולהכיר כמעט רוב יצורים ובעלי־חיים, שהם כה קרובים לנו ולא ראינום ולא ידענום. ועוד אתו בכתובים.
עם בואו לארץ הגיע ב. פישקו לחוף מבטחים, לארץ שאיפתו וחלומותיו, אך לא במהרה בא אל המנוחה ואל הנהלה. רבות תחנותיו בארץ : הר־הכרמל, עין-חרוד, תל־יוסף, כפר־גלעדי, תל־אביב; מהן שהאריך לשבת בהן ומהן שישיבתו בהן היתה קצרה. הצד השווה שבהן הוא, שאם כי רכש בכל מקום ידידים והערכה כללית לאישיותו ולפעלו - לא סר ממנו בדרך כלל הווי הבדידות שלו, ובכל רחשי שמחתו על כי זכה לעלות עם זרם העליה השלישית, לחזות בתנופת ההתישבות והבנין ולקחת חלק בעבודת־החלוצים המתרוננת באותן השנים — לא פסק יסוד־הבדידות בכל מערכת חייו והוא אשר טבע את חותמו על חייו ועל יצירתו, בה מצא מפלט, שמחה, ענין ותוכן, — בעולם הטבע והחי, שבו חש עצמו כבביתו, כחלק מכל הסובב אותו. כאשר בכול מסביב היה קר, שיגרתי, משמים, אפור, — היה מתכנס בממלכת הטבע והחי, עולם ומלואו, שוקק־החיים : ועתיר־הגוונים, הזוהר ביפיו, בפשטותו ובעושר ההתרחשויות במרחביו יום־יום.
מעצם טבעו היה פישקו בעל מזג רך וטוב, אוהב חיים. תמיד ברוח טובה, שופע הומור, מתלוצץ, מאיר פנים. אף כשגברו סבלותיו ופגעיו בגוף — לא סרה מאתו הרוח הטובה.
נדמה שמעת בואו לגבע בא שינוי בחייו וכאן מצא במידה רבה את תיקונו. כאן בא אל המנוחה. נדמה, כאן בקבוצה פג בהרבה רגש בדידותו. כאן מצא ירידים טובים. כאן חי בצוותא, אף נהנה מכל הטוב שהקבוצה מעניקה לכל חבריה. עצם היותו בקבוצה, על השיתוף הכללי אשר בה ודאגתה הכללית לכל מחסורי חבריה, תיקנה בהרבה את פגימת כל חייושל פישקו — פגימת הבדידות, — אף הקנתה לו את הרגש הטוב של חברות וקירבה אנושית טובה. בוודאי הרגיש זאת ביותר בעתות־מחלה קשות אשר פקדוהו, וביחוד בשנה האחרונה. וככל שבריאותו וכוחותיו איפשרו — גם נתן את חלקו בעבודה, בהוראת הלשון העברית ותנ״ך לעולים ולחברים הזקוקים לכך. ובעיקר — כאן היו לו כל התנאים הטובים לכתיבה שקטה, ככל אשר איפשרו לו כוחותיו הרוחניים.
בדברו על פרשת היסורים הגופניים שהסבה לו מחלת רגלו — הוא אומר: ״ומה הצילני בכל זאת במשך שנים רבות? — כוחות הטבע!תמיד אהבתי את השמש, את המים ואת האוויר. בחוש עיוור אהבתי אותם... הרביתי לרחוץ, ומצב רגלי הוטב משנה לשנה וההתקפות היו באות לעתים רחוקות. חייתי באורח־חיים מיוחד לי. שמש, מים ואוויר עמדו אצלי בראש הדברים״. ואכן, בגבע ניתן לפישקו לשאוב מחסדי שלושת יסודות הטבע האלה מלוא החפניים, בכל התקופות והזמנים.
בגבע בא פישקו אל המנוחה והנחלה.
א.מ. קולר
מדבריו
שלג
ליום השנה למותו של ברוך דגון—פישקו הננו נותנים רשימה זו שמצאנו בתוך עזבונו:
אכן, נתבדו חלומות האביב של שבט. באחד הערבים התחוללה זועה. מארבע רוחות השמים התעופפו ובאו שליחי בלהות, שרקו, השתוללו והמו כחלילים. בעלטת הלילה הצליף ברד כבד, דרדר ר׳ היכה על הגגות והחלונות ועורר נרדמים.
ומשהקיץ העולם הכול מסביב היה לבן. רכס הגולן כולו היה זרוע נפילים ישנים תחת שמיכות עבות לבנות זוך הכסף ומעליהן השתעשעו ניצוצות בוקר.
והשלג נח בכל הארץ, רבץ שכבה כבדה, עבה ומגובשת. התפלא העולם: באמצע שבט ? עודלא היתה כזאת!
כל זה היה מעין פתיחה בלבד. אחריה נכנס אדר בהבהובי ברקים ורעמים מחרידים, דומה הפצצה כבדה...
חשרת עבים רבצה מסביב. החמה — אויביה השיגוה בין המצרים וכיסו עליה במשאון. יש אשר תחרוג צוהלת מתוך דמעות ובעוד רגע — עלטה חדשה תבלענה : מצפון תפתח הרעה! ככה נקלעתהיא, נאבקת ימים על ימים ומטרות עוז מציפים את העולם.
אכן שנה נדירה. שמחים הפלחים ומרוצים : שנת ברכה! אמנם עשבים התפשטו ביותר, דומה זוממים לכבוש את הארץ, אך אין משגיחים בהם: אלפי עבודות במשק.
ולהקות עורבי המזרע.. הקאקים והזרזירים, דומה גם הם מרוצים. שנה שנה בעונה זו הללו מסתלקים עוד בראשית שבט והשתא נשתנו סדרי בראשית. להקות להקות נישאים הם מעל השדות תקופי בולמוס.
ולא בכדי. חשים הם ויודעים, אשר שם בצפון, בארצות מולדתם — שר החורף שולט עוד בכל תקפו וסכנת דרכים אורבת, והם מעדיפים להישאר אצלנו ולהיזון ממה שיביא המקרה: זחלים, תולעים, עכברים וחיפושיות האביב.
נשתבש להם סדר הזמנים: טבת במקום אדר, מכל מקום שהותם כאן יותר נוחה ובטוחה: עד יעבור זעם.
והם נישאים יום יום להקות להקות, מנקדים את החלל ומרעישים את העולם: צק, צק, ציוק, אל דאגה — אביב בוא יבוא ! — — —
ברוך דגון (פישקו)