דינה דורון
כשאבי אמר
כשאבי אמר לי
היי שמחה!
נטוף נטפה דמעה.
אז אבא, הנה שיר,
לרוץ בגשם בין הטיפות
לצחוק עם הגשם
לחבק את הרוח
לחיים בצבע שזיף או תפוח
לאהוב בכל הכוחות
להרגיש
עד כלות הרוחות.
דינה דורון
****
באגדות כתוב שהנסיך יגיע
אז למה הנסיך שלי
עדיין עוד לא בא?
באגדות כתוב
שלנסיכה שיער זהוב
אך שערי שלי חרוך
כמו ערבה.
כולם אומרים
שיהיה עוד טוב
אבל אני רוצה רק רגע
ושיבוא עכשיו
אני רוצה רק רגע
של פרורי זהב.
דינה דורון
הספד לדינה דורון
כתב אורי ברזק
דינה נולדה בבוקר הארוך ביותר לשנת 68. על מרפסת בית החולים התכנסו כל ארבעת אחיה הגדולים ויחד עם צביה ודוב, ניהלו ויכוח על שמה של האחות הקטנה. צביה רצתה לקרוא לה בת-שבע, אך האחים נחרדו מאורכו של השם. כשעלתה ההצעה לקרוא לתינוקת דינה, חששה צביה משם, אשר יחבר את בתה הקטנה לסיפור כל-כך טראגי בתנ״ך. אך ההחלטה הוכרעה ברוב בדמוקרטי, ושם הילדה נחרץ.
מיומה הראשון היתה שפת-האם של דינה אנגלית. צביה החליטה להתגבר על החשש, שהיה קיים אז לגבי גידול ילדים דו-לשוניים, ולאורך כל השנים שוחחה עם בתה רק באנגלית. וכך הפכה דינה לילדה הדו-לשונית הראשונה בגבע. ברבות השנים הקלה עליה מיומנות זו ביצירת קשר עם קבוצות ויחידים, אשר הגיעו לגבע מחו״ל.
לפני כשנה, כשניסה חגי, אחיה של דינה, לשכנעה לחזור לישראל, סיפרה לו כי זכרונות ימי ילדותה מקשים עליה את החזרה לארץ בכלל, ולגבע בפרט.
ואכן, דינה היתה זרע נדיר, אשר נזרע באדמת הגבעה הכבדה והבוצית. הציניות, אשר היתה הדשן העיקרי לאדמה זו, לא איפשרה לזרע העדין להקלט ולהוציא עלים אל אוויר העולם. במקום זה בנתה לה דינה מילדותה עולם פנימי, עשיר בדמיון. עליה צמחו פנימה והפכו ליצירה אדירה של כתיבת יומן ושירה, ציור ואיור.