אוהב אדם
כתב נחמן
מדוע אהבנו את אורי? משום שהיה אוהב אדם. את יחסו לאנשים, ביטא אורי בצורות שונות, שכולן היה בהן משהו שיוצר מיד קשר של אמון וחיבה. היה לו חיוך של קירבה לאנשים.
הייתה לו נעימת־דיבור שיצרה מיד אמון וקירבה. הייתה לו טפיחת-כתף שהפילה כל מחיצה ויצרה מיד ישירות, חום ואהדה.
אופן הגישה של אורי לילדים ולחניכים היה מיוחד בפשטותו ובפתיחותו. הוא פשוט אהב ילדים ואנשים והם תמיד חשו בזאת והשיבו לו אהבה ואמון. פנייתו של אורי לחינוך הייתה נכונה, חולמת, טבעית ונובעת מעצם אישיותו. בעצם ־ כל ימיו היה מחנך. מחנך מסוג מיוחד - מחנך מן הלב, מן הרגש, מן החוש הנכון.
לא היה בו מן התחכום העיוני לא מן הרקע ההשכלתי המלומד. אינטואיציה טבעית ־ קוראים לתכונה הזאת והיא, לדעתי,הייתה סימנו העיקרי. כזה היה גם יחסו לבעלי־ חיים, לכבשים, לצפרים, לדגים, לכלבים. רק בשנים האחרונות אימץ לו אורי כלב ״פרטי״ שהיה קשור אליו כמו בן לאביו.
הכלב התלווה אליו ונגרר אחריו בכל שהלך. מי ששמע כיצד היה אורי פונה אליו, בדברי חיבה, או בדברי מוסר ותוכחה ומי שראה איך הכלב מגיב, יבין את פשר הדברים. הכלב פשוט רחש אליו אמון מוחלט וחיבה רבה. עם כל פשטותו וישירותו התמה והחמה לא היה אורי איש תמים. הוא ידע להבחין בין אמת לאי־אמת וגם לאבחנה זו ידע לתת ביטוי. לעיתים אפילו בוטה. אבל תמיד מתוך כוונה טובה וכנה. החברות הייתה סימנו. מעגלי חברים רבים ומתרחבים היו לאורי. ראשית ־ מעגל המשפחה, שלה היה מוסר את מיטב אהבתו ורגשותיו וגם נותן לכך ביטוי והם היו משיבים לו מלוא חופניים.
שנית - מעגל חבריו בגבע. ראשית מבני כיתתו, מחזור ה׳ הכמעט מיתולוגי, שלהם שמר אמונים כל הימים, בטוב וברע.
וכן, לאנשים נוספים כאן, שנימי אהדה נשזרו איתם. תמיד נחלץ לסייע, להקל, לחלץ מסבך של רגשות ואי־הבנות. ואורי ידע לעזור לאנשים.
אחר־כך ־ המעגל המתרחב של ידידים שעימם עשה בשרות הצבא, בתנועה ובישובים צעירים. החל מעבודת חינוך והדרכה בסניפי הנוער-העובד בשכונת בורכוב בפתח- תקווה, ובהמשך ־ במכון לייעוץ ארגוני שבתנועה ובו בזמן בהדרכת החבורות הצעירות שחינך וליווה בהתיישבותם בכפר-חרוב ואותם ליווה ואיתם שמר קשר כל השנים.
אוהב הארץ היה אורי, טייל נלהב שלא שבע את נופיה ומראותיה וקורותיה של הארץ הזו.
את חיים האדם חש והרגיש כמערכת מורכבת של יחיד השזור ומחובר ליחידים אחרים ואת יחסיהם חובה וצריך ואפשר לשפר, ועליהם צריך וראוי לשקוד תמיד בסבלנות, בהבנה, במאמץ לעשות אותם נכונים יותר. גם בעניינים אלה לא מזיק ״עיגול־פינות״ או העמדת פנים.
היושרה הפנימית שלו לא הניחה לו להתפשר עם האמת כפי שהבין אותה. אבל לעולם ניזהר שלא לשבור כלים ולא לקרוע חוטים.
לא הייתה לו, לאורי, ילדות קלה. הוא נשא איתו מכאובים נסתרים של קרעים ושל אי הבנות במשפחתו הקרובה ביותר.
הוא נקרע בין אהבות שאהבו אותו ושהוא אהב אותם, והתלבט קשות עם עצמו, לעולם עם עצמו וללא שיתוף אחרים, בעולמו הפנימי ביותר הכאוב והמיוסר שלו. את החוש לחינוך ירש אולי מאמא נחמה, גננת ומחנכת שדורות של ילדים עברו תחת ידה המנוסה. ואת אביו אריה, שאותו היה מזכיר יותר, באהבה וחיבה גדולה, דווקא בתקופת חייו האחרונה.
משם, מפרשת אהבה מיוסרת זו שאב, כנראה, אורי את גישתו המיוחדת לילדים ולאנשים כמחנך וכאב למשפחה כל־כך קשורה, מלוכדת ואוהבת שהוא אורי, ראשה ומדריכה, ע״י עצם הווייתו, יחסו, קשריו והתנהגותו עם כולם, היו של מחנך ורועה צאן ־ אלה היו חייו של אורי ומעל כל אלה איש משפחה ואיש חברה, אוהב, אהוב ונלבב.
טרם זמנו מת האיש ־ ושירת חייו באמצע נפסקה.
תם הניגון. פקע המיתר. אבל זיכרון צליליו יוסיף ויתנגן בלבנו ולב כל מכריו ואוהביו תמיד, תמיד.
נחמן רז