נתן הקסטר – דמות מאוד מיוחדת
כתב דנדי
ברבים מזיכרונות הילדות שלי מופיע נתן. לא תמיד היה מודע לכך, אבל מאחר שהייתי ילד סקרן אני זוכר אותם.
בשנים האחרונות נפגשתי איתו כמה פעמים כשהוא רכוב בכסא גלגלים, עדיין היה לו המבט שאני זוכר מילדותי. חשבתי שיהיה נכון להזכיר אירועים שונים, חלקם אני זוכר וחלקם סיפר לי באופן אישי.
כשהייתי בן חמש הגיע עדר צאן לגבע. הדיר היה מוכן (אבא שלי, שלום ידין בנה אותו). עשרות אנשים התאספו לקבל את פני העדר. מרחוק ראינו ענן אבק שהלך והתקרב, בראש הענן הלך נתן, על פניו הבעת חשיבות כיאה למאורע כזה. הענן הלך ונמוג ובמאסף הלך אנשיל רכס.
תוך זמן קצר הפך הדיר למקום העבודה המועדף על הילדים. מנתן למדנו מקצועיות, סדר וניקיון. גם למדנו איך לאלף את קיין כלב הרועים שלו.
כשהגיע בניק עזב.
מהדיר עבר לביטחון, נתן היה מר ביטחון, אחרי הכל בתקופת הבריטים זה היה העיקר. נתן דאג לאימוני שדאות, בניית סליקים ואפילו לשמור על אנשי אצ"ל בתקופת "הסזון".
הסליקים – מתי מעט של בחורים ונתן בראשם ידעו על הסליקים. הסליק הראשון נבנה בצריף הרכבת ע"י דוד טוביה ב – 1928, באורווה נבנה הסליק שקיים גם היום. נתן הצטרף לצוות הבניין בזמן בניית רפת חדשה על מנת להסוות בניית סליק גדול וחשוב. היו גם סליקים שנחפרו בחופזה בלילה וכעבור כמה ימים נעזבו.
באחד הלילות נתן וחנן לב היו עסוקים בחפירת סליק בחורשה, השעה 12:00 בלילה, תוך כדי חפירה מתקרב אליהם זוג אוהבים שאינם זוג בדרך כלל, המפגש הבלתי צפוי הביא למשפט הבא:"אנחנו לא ראינו כלום ואתם לא ראיתם כלום".
מלחמת העולם הסתיימה, מעמדו של נתן מתחזק כמר ביטחון. לא אשכח את ה"שבת השחורה". היינו ילדים בני 12-11, הבריטים מסתובבים בכל המשק, נתן קורא לנו ומטיל עלינו משימות, לכל מקום שהם הולכים אתם עוקבים אחריהם. כמה הייתי גאה לקבל מנתן משימה.
ה"סזון" – היריבות בין האצ"ל וההגנה הייתה בשיאה, עד כדי כך שנאסרו חברי אצ"ל ע"י ההגנה ונשלחו כאסירים לקיבוצים באין בתי-סוהר.
אסיר אחד נמסר לנתן, ההוראות שקיבל, לא להוציאו מהתא בו הוא מוחזק – נתן לא עמד בזה, בלילה היה מוציא אותו לטיול לילי.
יוני הדואר – גבע קבלה מארגון ההגנה יוני דואר עם התחייבות לגדל ולאמן אותם לפי התקן. אבל מה, באחד הלילות התאספו כמה צעירים, ומצאו ליונים שימוש נוסף, תפסו אותם ובישלו אותם להנאתם. הדבר עורר כעס רב בהגנה, אבל נתן לא איבד תקווה, הוא קיבל על עצמו את הפיקוח על השובך, קיבל זוג יונים חדש. את הטיפול מסר לזוג נערים אחראים, דווויד איתיאל ואורי הררי. עמוס בן-יהודה שנסע עם השיירות לירושלים לקח איתו כלוב עם זוג יונים ושחרר אותן כשהגיע בשלום. במוזיאון אפשר לראות את הפתקאות שהיו חברים לרגלי היונים.
לסיום פרק הביטחון – עוד סיפור קטן.
במסגרת עבודתי כרכז-בניין הרסנו את צריף הרכבת הצפוני, בחדר השלישי מצפון נמצא בקיר החדר רובה צרפתי עטוף בגריז וסמרטוטים מוכן לירי. זכרתי שנתן גר שם בעבר, לי זה היה ברור שנתן יהיה מוכן לכל משימה.
ופגישה אחרונה לפני שבוע - חיוך נסוך על פניו לשמחתי, קרבתי את אוזני אליו על מנת שאוכל לשמוע אותו, וכשאנו נפרדים אני שואל: "לאן עכשיו?" והוא עונה: "לבריכה בגן הזיכרון, בגלגול הראשון קורז'יץ ואני בנינו אותה".
נפרדנו, כלומר נפרדתי מהחבר הכי ותיק בגבע.
ינעמו לך רגבי אדמתך
דנדי