הנצחה בקבוצת גבע

 נחמה הקסטר

נחמה, בת ליעקב ודינה, עלתה לארץ ישראל עם הוריה כשהיתה בת 7, ב-1925. המשפחה התיישבה בנהלל. שם עבד יעקב בהנהלת חשבונות. בהיותה בת 9 מתה אמה ונחמה ושתי אחיותיה, אסתר וצפירה, עברו לכפר הנוער בן-שמן, שהיה ידוע אז ברמתו החינוכית הגבוהה.

מבן-שמן הגיעה לגבע קבוצת ההכשרה הישראלית הראשונה ע"מ לקבל הכשרה לחיי עבודה וקבוצה. נחמה ונתן באו עמהם, וחברים נוספים, שאחדים נשארו בגבע, כמו שרה חזין.

לצעירים הללו (גילאי 16-18) לא היתה בגבע קבוצת גיל דומה, אלא בני גבע מהמחזורים הראשונים, שהיו צעירים מהם.

במהרה נקשרו קשרים טובים בין בני הנעורים משתי הקבוצות האלה והחל קשר רב-שנים עם בן-שמן, משם הגיעו חברות לגבע ונשארו אתנו והקימו משפחות - אראלה רון, דינה גוריון, רינה נחשון וחיה רז.

נחמה בלטה בין חבריה בנטייתה למוזיקה. הקימה תזמורת מפוחיות פה מקרב ילדי המקום וניגנה בכינור. ממנה שמענו לראשונה ביצועים של יצירות קלאסיות.

נחמה הקימה מקהלה בביה״ס ולימדה שירים, שחלקם מושרים עד היום.

נחמה עבדה שנים רבות כמטפלת בביה״ס וממנה למדנו מהם נקיון וסדר ומהי מסירות למופת.

למרבה הצער חלתה נחמה וסבלה שנים רבות, תוך עליות וירידות, ממצבי בריאות קשים.

כל השנים מלווה אותה נתן במסירות רבה ומנסה להקל את סיבלה הגדול.

כאשר רק יכלה היתה נחמה מנסה להאחז בעבודה ובדרכה הצנועה והשקטה, לתרום.

נחמה זכתה לראות את ילדיה גדלים ומתפתחים בתחומי עיסוקם: רפואה, מוזיקה, הנדסה ותחומים נוספים בהם בחרו. ילדיה ונכדיה היו מקור לנחמה עבורה.

נזכור את נחמה כאם אוהבת למשפחתה, רעיה מסורה לנתן ושותפה מסורה לעשייה בקבוצת גבע.

השתתפותנו העמוקה בצערם של נתן וכל בני המשפחה.

 מי יתן לא תדעו עוד צער.

צלילה לקס