לזכרה של מרים הורביץ
כתבה רחלה
דמותה של מרים אצלי קשורה קשר בל יינתק עם ענף הלול — מילדות, התרגלתי לעבוד בלול, בהדרכתה של מרים, בעיקר בטיפול באפרוחים, בכל שלבי גידולם, ועד לטיפול ב״משפחות״ המיוחסות.
מרים זכורה לי מצויה בכל פינות הלול — ומעורבת בכל. מראה לנו את הנקודה, מסבירה ומלמדת. תמיד ישנה, ואחרונה הולכת, סוגרת את דלת חדר־האינקובטורים עם סיום יום העבודה. ממנה למדנו אחריות, סדר, דייקנות וחריצות.
בשנים האחרונות זכורה לי בעיקר, גחונה על ״ספר היוחסין״, עוסקת ברשימותיה, ברצינות, במסירות ללא ליאות וממעיטה לדבר.
התייחסה אלינו, הילדות, מאד בכבוד וברצינות. השתדלה לגוון לנו את העבודות.
גם עבודות נקיון, רחיצת אבוסים, החלפתם, גידול האפרוחים, וטיפול: האכלה, איסוף בידיים, ניקוי הביצים וסידורם בתבניות, העברות אפרוחים מלול ללול ורחיצת מסגרות הביצים לאחר הבדיקה.
הלול זכור לי גם כפינת משחקים שלנו, בשבתות הארוכות, ואחרי־הצהריים. היינו מבלים בחדרי האמון החמים, המסודרים והנקיים, וכן בחדר האינקובטורים. בתקופות שלא היו בו ביצים — היה עוטה כולו לבן ושימש לנו כבמה להצגות ומשחקים שונים.
בכל תמיד שלט סדר ונקיון, האבוסים הרחוצים סדורים בטורים וערימות לפי הגדלים השונים, פינת המקצצה עם הירק מסודרת, כששקים רטובים מונחים על הירק הקצוץ, כל לול וכליו שלו, מבלי שיהא צורך לרוץ ולחפש כלים ממקום למקום.
כזאת תשאר תמיד מרים בזכרוני, וגם אח״כ שעברה לעבוד במזכירות, רצינית, מסודרת, חרוצה ואחראית, תמיד נמצאה. ישרה, דורשת מעצמה ומאחרים, סלע מסלעי המקום, אחת מתוך קבוצת ראשונים אשר מקום עבודתם הוא גם מפעל חייהם.
יהא זכרה ברוך.
רחל רז