הנצחה בקבוצת גבע

 אהרון הנרי - תולדות חיים

כפי שנמסרו ע״י ג'ניפר בת אחותו של הנרי

ארני הנרי היה הבן הצעיר במשפחה בת חמישה ילדים (ארבעה בנים ובת) של יואכין הנריק וסופיה לאופלהולץ אשר היגרו לאנגליה מגליציה ונישאו בלונדון בשנת 1906.

באוקטובר 1925 אביו של הנרי, אשר היה סוחר טקסטיל שינה באופן רישמי את שם משפחתם להנרי, האב חשב שיהיה זה בטוח יותר למשפחתו לשאת שם בעל צליל אנגלי.

ארני גדל והלך לבי״ס בלונדון עד שהחליטה המשפחה להגר לאוסטרליה ב- 1927. אביו היה בעל בריאות לקויה והרופאים יעצו למשפחה לעבור לאזור בעל אקלים חם יותר.

לאחר שתי שנים של מגורים בסידני - אוסטרליה מת אביו של הנרי ואמו נשארה לבדה עם חמשת הילדים. הזמנים היו קשים מאד עבור האם והיא התחילה להפעיל עסק מתוך הבית, האם ייבאה בגדי-נשים מבן דוד אשר חי בפריס. אהרון (ארני) למד בבי״ס אוסטרלי במשך 5 שנים עם אחותו פרידה בשעה ששלושת האחים הגדולים הצטרפו לתעשיית בגדי הנשים.

ב- 1932 חזר אהרון ללונדון עם אימו והאחים פרידה והרולד והשלושה התישבו בלונדון.

אהרון חזר ב- 1935 לאוסטרליה, עבר לאזורי כפר ועבד בחוות לגידול כבשים. אהרון אהב את חיי הכפר ורצה להתרחק מן העיר.

ב- 1960 הציעה המשפחה מלונדון שאהרון יתיישב בישראל. אהרון בא לראשונה לדגניה א' ואחר כך לגבע.

 על אהרון הנרי

הנרי - כך קראנו לו - הגיע אלינו בתור עובד דיר, כי באוסטרליה היה  מבקר את הגדרות בשטחי המרעה שהיו כל כך רחבים שרק ע"י רכיבה על סוס יכלו לבקר אותן כדי לדווח לבעלי הבית על תיקונים נחוצים. כמובן שאצלנו לא עבד בדיר אבל בכל מקום שעבד - עבד במסירות ואחריות. ותמיד רצה לעשות מעבר ליכולתו, עד לימיו האחרונים.  הייתי עדה באחד הימים , לפני כחודש במרכולית, כשהביא את הגבינה הצהובה שארז, ואיך העובדת קראה בקול – "איזה מלאך - בדיוק בזמן".  כך בזמן האחרון לא בחל באף עבודה, כל עבודה כיבד . ולאחר העבודה תמיד מצא עיסוק, שימלא לו את חייו היצירתיים.

הנרי היה ערירי והיו לו מעט חברים, ובכל זאת מצא את מקומו בינינו וחי חיים מלאים. מאוד חסרה לו משפחתו ובעיקר אחותו, לה הוא דאג מאוד, ושמר על הקשר איתה במכתבים ובטלפון. את כל תקציבו הוציא עליה ועל ילדיה, והשאיר לעצמו רק הוצאות לפייפ שאהב מאוד. הנרי קרא המון ספרים אבל רק באנגלית. קשה היתה לו תקשורת בכלל ובעברית בפרט ולכן עם דוברי אנגלית היה לו מעט קשר. מצא בית חם מאד אצל אמי ולאהלה ושם היה מבקר כל שבת בבוקר .

הנרי היה מביא לנו בדיחות מן העיתון או סיפורים שקרא ורצה להתחלק בהם. וכך עברו על הנרי כ-30 שנה ואני חושבת שבסך הכל היה לו פה טוב בינינו. יהי רצון שימתקו לו רגבי העמק.

May he rest in peace     

שרה לווין