הנצחה בקבוצת גבע

 לזכרו של חברנו ישראל גרייצר

מפי אמא

אבא נולד בפולניה בעיר זוירצה בשנת 1912 לאביו - שלמד בישיבה ולאמו - שהיתה המפרנסת בבית. היו לו אח ואחות צעירים ממנו. למד בישיבה ולאחר מכן התמסר לתנועת ״החלוץ״ ו"השומר הצעיר". במסגרתן שהה כחמש שנים בהכשרה. לאחר מכן יצא לוורשה לעבוד ולחסוך לו דמי עליה ארצה. בינתיים פרצה המלחמה, וכדי להציל את משפחתו, התנדב לצאת ראשון למחנה רכוז.

בצורה זאת הוציאו הנאצים אנשים למחנות הריכוז ומאוחר יותר היו משמידים את הנותרים. אחיו נפטר שבועיים לפני השחרור. אחרי המלחמה חזר לעירו ומצא את ביתו שלם אך זרים גרים בו. חברה נוצריה של הוריו קבלה אותו לביתה וכשהתאושש קצת, התחיל לתכנן את הדרך ארצה.

אמא פגשה בו בעיר קרקאו, בפולניה, שהיתה מרכז איסוף ליהודים שחפצו בעליה ארצה. שניהם בודדים התידדו מאד ויחדו הגיעו לאיטליה, שם היו בהכשרה  כחצי  שנה.

בהכשרה היה אבא פעיל מאד כשהשפה העברית שגורה בפיו עוזרת לו מאד בפעילותו.

אבא ואמא התחתנו ברומא בבית הכנסת הגדול וכעבור שבוע הפליגו בצורה בלתי לגלית ארצה.

באניה היה קיצוב במים – כל אחד קבל מנת מים זעומה. אבא היה מקפיד שאמא תקבל את מנת המים שלו כי היתה מאד חולה. כשהגיעו ארצה שהו שבועיים במחנה עתלית שהיה כעין בית הבראה עבורם, אחרי כן בינואר 1946 הגיעו לגבע.

אבא נכנס לעבור במכבסה. האושר רב בביתם עם הולדתי, אך כשהייתי בת שנה, חלה אבא בשחפת קשה ואושפז. נותח שלוש פעמים. מצבו קשה, אך הוא מבטיח לאמא שלמעננו יתגבר. שנה לא בא לגבע מחשש להדביק מישהו ואז חוזר הביתה ומחפש מקום עבודה שיתאים למגבלותיו הגופניות. הוא מקים את המחסן ומאוחר יותר את הדואר. עושה ככל יכולתו כדי לתרום ולשפר. בינתיים נולדו אסתר'קה ־ שנקראה ע"ש אמו האהובה עליו ויוסקה.

בשנת 1964 חלה אבא בשטף דם במוח ומאז ההתאוששות קשה. הוא הביו היטב את מצבו והיה לו קשה להשלים עם המגבלות הקשות שהמחלות גרמו לו. בשנים האחרונות התהלך בינינו כצל, מתקשה ליהנות מהסובב אותו. עשרת ימי מחלתו האחרונים קשים ביותר עבורו ועבורנו. הוא נלחם במחלה אך לבסוף גברה עליו והוא עצם עיניו.

אנו - המשפחה נזכור אותו כחבר וכאבא טוב.

נעמה מלכי