הנצחה בקבוצת גבע

על קברו של אליקים גולן

כתב נחמן

אליקים — פרשת חיים של עצמה ויזמה הגיעה לקצה. פרשת שנות יסורים וסבל — תמה לגווע.

ערב חג-האסיף נאסף אל עמו אדם רב-פעלים, איש כבד-יבולים ומעש. מעמודי התווך. מעתה, מצטרף גם פרקך, אליקים, אל ספר ״אגדות המקום״.

איש משק ועבודה: בלול במספוא, בזיתים ובריכוז-המשק, בפיתוחו, ובבינויו. ובאזור — פעיל ב״אגודת-המים״. ער לחשיפת מקורות- קיום, לגילוי מכמני-החיים הצפונים בטבע האזור ובמעמקיו. קצין- פיתוח ראשון של משרד החקלאות באזור. ושנים על שנים פעיל ומעורר בועדת החינוך שלנו. דוחף לשיפור חינוך הילדים, להעמקת השכלתם ולהעמקת שרשיהם בבית הזה, בגבע, בקבוצה, בעבודה. מנוע חזק שאינו דומם לרגע.

אליוקים והילדים

כתבה דינה

הספורים אמנם ידועים אבל יש רצון להזכר בהם.

גרנו כולנו יחד ואתנו טייח, יהודי פשוט, לא יכל היה להבין צורת חיינו (לא בלטה בינינו החלוקה למשפחות) והוא לא יכול היה להחליט מי משתייך למי, בשני מקרים לא היו לו ספקות. נירה המתולתלת היא בת של ליבוש ונעמי כמובן, היא של אליוקים.

בשבת בבקר כלם במיטות, על כל הצריף נשמעת צעקתה של נעמי: ״לוקים קח אותי למיטה;״ ואליוקים ממהר מביא אותה למיטה והשמחה גדולה.

אנחנו בדגניה הבחורים עובדים במושבות של עמק הירדן והגליל. ביום ששי חוזרים כלם. מוסרים רשמים ומספרים חויות. אליוקים איננו, פשוט תפס את נעמי ושניהם יחד עם עמוס ברץ, (אז בן 10) ערומים בסירה דולפת בירדן — שבוע ימים לא התראו.

אליוקים יוצק שוקת בחצר הרפת בדגניה. פתאום מרגישים שנעמי איננה. התברר שאליוקים לקח אותה, העמידה בשוקת והמשיך לעבוד, ושניהם מרוצים.

אבא

כתבה אמירה

לדבר עליך בלשון עבר, לא מתישב בהגיון, אבל אנחנו חיים כבר בכך.

קראתי את שכתבו עליך אחרים ואוסיף — אותך — כפי שהיית שלי כל השנים ותמשיך ללוות אותי תמיד.

אב חזק וסמכותי, משענת יציבה ובטוחה עד כדי להשחית. עוטפת ופוטרת מהתמודדויות עצמיות; כי יש ממי לשמע ולקבל, בלי להרהר הרבה אחר הדברים, מתוך הערכה ואמונה בשפוטך.