הולך תמים
כתבה מתילדה
״הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת״ זו היתה דרכו של ישראל ז״ל בחייו. תמיד הלך כאילו בשולי דרכים ולא רדף אחרי הכבוד. ביושר ובנאמנות התמסר לתפקידו כמחנך וכמורה וראה את עבודתו כיעודו בחיים. בבית הוריו היה הצעיר במשפחה ולמרות זה היה הוא המשענת למשפחה כולה.
ישראל הגיע אלינו לפני כשלוש עשרות שנים עם רעייתו (ילידת הולנד) ושני ילדיו הקטנים — בן ובת. אהבה והרמוניה שררו במשפחה זו. היא היתה מורה למלאכת יד ברוכת כשרון והוא היה מחנך בבית ספרנו בגבע.
כל מגע, כל פגישה איתם היתה עבורי חווייה נעימה ותרבותית והרבה נעזרתי על ידם בעבודתי החינוכית. אך לא עבר זמן רב ואם המשפחה החלה להרגיש לא טוב ועד אשר גילו מקור מחלתה נהרס הקן החם, כשהילדים עדיין קטנים וכה זקוקים לאמם.
למרות האסון הכבד, לא הזניח ישראל אף אחד מתפקידיו הן בתור מדריך ומחנך חברת הילדים, והן בתור מורה ומנהל בית הספר, היד. עובד מבוקר ועד השעות המאוחרות של הלילה למרות כאבי הגב הקשים שפקדו אותו לעיתים קרובות לא ויתר אף פעם על עבודת השדה יחד עם הילדים. צוות המורים דאז עבד בהרמוניה ובמסירות יחד אתו וחברת הילדים בגבע היתה משגשגת הודות להם.
חלפו שנים, הבת והבן גדלו וישראל החליט לבנות את חייו מחדש. וכולנו התפללנו למענו שיהיה מאושר ולא ידע דאבה עוד. למשפחתו נוספו שלושה ילדים והוא השתדל להיות להם למדריך נאמן ומסור.
אחרי שחלפו שנים אחדות נקרא ישראל להיות מנהל פדגוגי בבית־ברל ולאחר מכן בתור מפקח על החינוך החקלאי.
והנה הבת התחתנה ונולדו שלוש בנות נהדרות. ישראל הפך להיות אבא וסבא של שבת. ליחסים בינו ובין הבת נוספו יחסי־חברות הודות למקצוע המשותף. גם הבן התחתן ואושרו היה רב להימצא במחיצתם. הוא העניק אהבה ותשומת לב רבה לנכדות, כאילו רצה למלא את אשר אולי החסיר בזמנו ביחס לילדיו, מפאת ריבוי תפקידיו. והנכדות החזירו לו מלוא חפניים אהבה.
ולפתע פתאום נדם לבו החם והמסור. המשפחה וכל בית גבע שכלו את הדמות המאירה והשופעת של ישראל... ישבתי על יד הארון, המכוסה זרים רבים, שנשזרו באהבה ורגשי תודה על ידי מאות תלמידיו ומעריציו. הסתכלתי בראשי השיבה מסביבי, ובתוכם צוות המורים הוותיק שלנו וראיתי מה נדהמים ואבלים כולם, ובמיוחד המשפחה המיותמת. רבים רבים באו ללוות את ישראל ישר־הדרך ורב הפעלים, לדרכו האחרונה, גדול מאוד הכאב והצער ותנחומים אין.
מתילדה