גדעון
כתב אחיק שמחוני
שנינו מאותו מחזור, מחזור ה', ולמדנו באותה כיתה. גדעון, התלמיד המצטיין של המחזור, ישב בשורה הקדמית ואילו אותי היו מושיבים בשורה האחורית, כפי הנראה מפני שהייתי המפריען של הכיתה. אולי זה משונה, אבל היה לנו מעט מאד קשר כילדים באותה כיתה.
בסוף שנות החמישים החלטתי שהגיע הזמן להרחיב אופקים ולצאת ללמוד בטכניון הנדסת מכונות חקלאיות. אמנם מאחורי עמדו 12 שנות ניסיון כמכונאי, אך ידעתי שחסר לי הרבה חומר ושאין לי סיכוי להתקבל ללא הכנה לבחינות הכניסה. בינתיים הסתבר לי שלגדעון יש תוכנית דומה וכבר בסוף כל יום עבודה הוא חולץ את הנעלים ומקדיש כמה שעות ללימודי פיזיקה ומתמטיקה כהכנה לבחינות הכניסה לטכניון. כמובן שהצטרפתי אליו. גדעון, בהתאם לייעוץ המשפחתי, פנה ללימודיי הנדסת בניין ואני התקבלתי להנדסת מכונות חקלאיות. את בחינות הכניסה אליהן ניגשו אלפי סטודנטים, עבר גדעון בין השלושה שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר.
באותן השנים כל תלמידי השנה הראשונה בטכניון למדו את אותה תוכנית לימודים. הסטודנטים חולקו לקבוצות לימוד על-פי רמת האנגלית. רוב הזמן היה מוקדש ללימודיי מתמטיקה ופיזיקה. יכולתו של גדעון לסכם הרצאות בצורה מלאה ולתמצת אותן בבהירות, הפכה את המחברות שלו למבוקשות ביותר בקרב הסטודנטים, בעיקר לפני בחינות, ומי שנעדר מהרצאה יכול היה לסמוך עליהן. מאחר שגרנו בדירה משותפת, המחברות שלו שרתו אותי בצורה יוצאת מן הכלל. השנה הראשונה הגיעה לסיומה. בוקר אחד, בעוד אנחנו עסוקים במאמץ לעבור את הבחינות ולהגיע בשלום לשנה השנייה, הופיע מיכה אפרתי בדירתנו בנוה-שאנן עם הסיפור הצרפתי.
לא אכנס כאן לסיפור במלואו, אך אתעכב על החלקים בהם גדעון היה מעורב. סוחר ברזל ידוע מתל אביב שעמד בקשרי עבודה עם גבע, הכיר יהודי מגרנובל, צרפת, בעל מפעל למנועים חשמליים קטנים וגדולים ומפעל למקדחות יד. היהודי רצה למכור את המפעל ואולי אף להגר לישראל. סוחר הברזל יצר את הקשר בין גבע ליהודי הצרפתי, ובא מיכה וביקש ממני שאצטרף לצוות הבדיקה וההקמה של המפעל. באותה תקופה כבר היה באוויר ריח של תעשייה, והאפשרות של הקמת מפעל בגבע נראתה לי מאוד. גדעון הסכים איתי שזהו צעד חשוב ביותר לגבע, ושעלינו להשתלב בו. לאחר מחשבה קצרה הוא הציע שלצורך העניין יחליף פקולטה ויעבור ללימודיי הנדסת חשמל. מאחר והציונים שלו גבוהים ביותר לא היתה לו כל בעיה לעבור למחלקה להנדסת חשמל, בה התקבל בזרועות פתוחות.
במשך שנתיים, ללא הצלחה, ניסינו להעלות את המפעל הצרפתי על הפסים. בזמן הזה למדתי את הנושא והבנתי מה צריך לעשות כדי להצליח להקים תעשייה בגבע. בשנה האחרונה של גדעון בטכניון מינינו את עצמנו לוועדה לחיפוש ומיון פרויקטים. הועדה התקבלה ללא התנגדות מיוחדת וללא תמיכה מיוחדת. מפה מתחיל סיפור הקמת "בקרה", שלגדעון יש בו חלק נכבד.
אחד הדברים החשובים ביותר במסלול חיפוש פרויקט הוא ההגדרה הברורה של מה אתה מחפש. גדעון לקח על עצמו את הכנת הפרוגרמה שכללה תוכנית עבודה ותוכנית פגישות, כלומר, רשימת האנשים והמוסדות שאתם שווה וכדאי להיפגש. בנוסף הוא הכין פרופיל של המפעל התיאורטי שהיה רוצה לראות. גדעון לא הגביל אותנו, אבל היה ברור גם לו וגם לי שלנגד עינינו אנחנו רואים את "בקרה". לאחר מספר חודשים והרבה פגישות התמקדנו על פרויקט שבושל במחלקת התעשייה של קיבוצי השומר הצעיר. במשך תקופת החיפוש גדעון ואני התחברנו מאוד. למדנו לעבוד ביחד. לגדעון היה שיקול דעת מיוחד במינו. הוא היה מקשיב, מגדיר את המטרות, וניגש לבצען. הוא ידע לפרק מוקשים לפני שהתפוצצו. כשעבדת במחיצתו, היתה לך הרגשה שאתה לא מסוגל לעשות שטויות. הוא השרה סביבו הרבה בטחון.
השלב הראשון בהקמת המפעל היה בניית צוות הקמה. גדעון שכנע את אמי גיטריידה ושרה לווין להצטרף לצוות. השלב השני, ואולי הקשה ביותר, היה לקבל את אישור האספה להקים בגבע מפעל. בשלב הזה גדעון היה במיטבו. הוא גרס שעלינו להשיג אישור עקרוני להקמת מפעל, כמו שהיה אומר "אפילו מפעל של איש אחד", ולתת לזמן לעשות את היתר. הקושי היה להשיג רוב בקרב 'הנוער המקומי', שהיווה קבוצה גדולה שהתנגדה להקמת תעשייה. גדעון, שידע לקרוא מפות חברתיות, ייצר קואליציה תומכת של חברי 'דרומיה', עליה היה מאוד מקובל באופן אישי, יחד עם הקבוצות הותיקות ממקימיי גבע. כך הצלחנו להשיג רוב ובאספה הכללית של גבע הוחלט על הקמת "בקרה", עם הסייגים שצורפו במלחמת המאסף של 'הנוער המקומי'.
צוות ההקמה התחיל לעבוד, כשכל אחד מאתנו עושה כמיטב יכולתו בתחום שהוגדר לו. גדעון נתן לנו את ההרגשה שהשמים הם הגבול. נראה היה שלא קיימת בעיה שאין ביכולתו לפתור ביצירתיות יוצאת דופן. התחומים המוגדרים של גדעון היו הנדסה, יחסים עם הקיבוץ וגם עזרה במכירות, שהיו החלק החשוב ביותר בפעילותנו. הוא לא היה איש מכירות אופייני, בעיקר משום שלא אהב דיבורי סרק, הוא שאף להגיע לתוצאות. כשהציע לי את עזרתו במכירות, השתמש בנימוק, שכאיש מכירות אתה סופג הרבה אכזבות, ובשניים, טען, יהיה יותר קל לספוג אותן. קילומטרז' רב עשינו יחד.
חיי היום-יום ב"בקרה" נכנסו לשגרה, וגדעון פנה לצוות בבקשה לאפשר לו לחזור לטכניון ללימודי התואר השני. בהתייעצות איתנו החליט לעשות את המאסטר בפקולטה לאוטומציה. התוכנית התבססה על לימודים של יום בשבוע במשך כשנה וחצי. את עבודת המאסטר הבטיח להדפיס כעבודה הראשונה בספריית "בקרה". גדעון השלים את התואר בזמן שהקציב לעצמו והמחקר שלו על אוטומציה הועמד לרשות הציבור. רמת העבודה היתה כה גבוהה שעברה מעל ראשינו, ולצערי כל הנסיונות של גדעון לשתף את אמי ואותי בהבנתה לא נשאו פרי.
הייתי עם גדעון כשאילנה נפצעה ממוקש. בשקט ובשיקול דעת רב ניווט את המשבר. הוא עשה הכל כדי שחיי היום-יום לא יפגעו. ואז נפגע בתאונת דרכים קשה, תאונת דרכים שהמשיכה ללוות אותו כל חייו. הנזק הנפשי והגופני היה עצום ובחלקו בלתי הפיך.
ישנה אימרה עממית הטוענת "שאין בן אדם שאין לו תחליף". אולם לגדעון בגבע לא היה תחליף.
אחיק שמחוני