מפרי עטו
לְגֶבָע בְּחַגָּה
שִיר אֲזָמֵר וְעוֹד יוּשָר הוּא –
לְגֶבָע אִמִּי שֶלִי מִתָּמִיד.
לָךְ אֶזְכְּרָה יָמִים עָבָרוּ
וְלָך אַעֲטֵר הֶעָתִיד.
בַּת הַגִּלְבּוֹע, כֹּה יַפְיָפִית סָבִיב,
אַת מְחַיֶכֶת אֶל הַגַּנִּים,
חֶסֶד שְנוֹתַיִך יִזְרַח בְּקֶרֶן זִיו -
שְאִי בִּרְכָתָם שֶל הַבָּנִים.
הֵן נִזְכְּרֵך כְּבוֹשֶם-פֶּרַח
וּבַיִת מֵאִיר בְּאוֹר אֲבִיבִים;
לֹא תַּעַזְבִי הוֹלְכִים לַדֶּרֶך,
תָּאִירִי תָמִיד לַשָּבִים.
גֶבָע דִּלְקִי בְּלַהַט שֶל יְצִירָה,
וְאָדְמַתֵך תָנִיב מִשְמָנִים;
לָנוּ הֲיִי לְעוֹלָם בֵּית מְכוֹרָה –
זו בִּרְכָתָם שֶל הַבָּנִים.
המנון הגבעטרון
מילים: גדעון גולן
מנגינה: דב זעירא
גבעטרון הן כך כונינו
אנו חבר פוחזים
פה נראכם את כוחנו
בשירים העליזים.
נרכז את כוחותינו
מתוך יושר וכנות
להראות את דמות חיינו,
ללמד קצת ציונות.
גם נצחיק ונבדח
ונסיר תוגה וכאב,
יש כאן טעם, יש כאן ריח
יש כאן קצת משמחת לב.
מאתנו אל תדרושו -
דרישותיכם מופרזות
כי תמיד, תמיד בראש הוא
טיב הצחוק במחזות.
גבעטרון הוא בן יומיים,
הוא צעיר, אבל בריון,
חברה, מחאו כפיים
לחברי הגבעטרון.
פזמון ה"קומקום"
לפי מנגינת "לרות יום הולדת"
מילים: גדעון גולן
שיר לקומקום נשירה.
כי אין כמוהו עוד.
את החיים יאירה
באור מתוק מאד.
שנים הן הסתגפנו
חיינו במצוקה,
רק לו תמיד נכספנו
רק הוא מקור תשוקה.
ראשית דרכו הבקיע
בדלת אחורית,
עד יום גדול הגיע
זה יום כריתת הברית.
קהל היכון לטקס
עבור מיד לדום!
רכשנו את הנכס
הגשמנו החלום.
קומקום חשוב פי שבע
באופן עקרוני
ואין מצרך בגבע
כמוהו ציוני.
כי הוא נושא האושר
פותר כל בעיה
איתו נוכל בלי קושי
לקלוט העליה.
ליבות הן יקרבה
יצמיד הוא רחוקים,
תהיה רעות בגבע
נתחיל בחיבוקים!
על כן כל חברינו
ישירו לקומקום
כי הוא יסוד אושרנו
ואין כמותו עצום!
ריקוד העבודה
מנגינה: "ריקוד העבודה"
מילים: גדעון גולן
שיר! שיר! שיר! שיר!
שיר של שריר ושיר של פלד,
דם זורם כאשד.
שיר של אור ושיר של תכלת
לגופיות העשת,
המשימה תמיד מוטלת
ותמיד דורשת,
ככה כאן נבנה החלד -
השממה נכבשת.
כי ניגע, נזיע -
יט הסלע,
נפוצץ, נבקיע
קיר הכלא,
אז נירום, נרקיע
אל הפלא,
אז נשיר, נריע,
נחוללה!
חזית ההלבשה
מנגינה: beside the windmill""
מילים: גדעון גולן
בגבע נפתחה חזית גדולה וחדשה,
המאבק חמור מאוד, המלחמה קשה,
נקדיש לה אספות חמש וכינוסים שישה,
כי מה חשוב מכל חזית?
חזית ההלבשה!
פזמון: הן כה קופחנו,
הן כה הוזנחנו,
אף פעם אין לי מה ללבוש ביום שישי!
לכן ערערנו,
לכן סידרנו
סידור נפלא המכונה: "תקציב אישי".
אני אקנה לי חליפה עם עניבת פרפר,
ולא יהיה עוד בקבוצה כמוני מהודר!
אני אקנה שמלת מחשוף ממשי אמיתי,
ואף אחת כבר לא תוכל להשתוות איתי.
פזמון...
חבל שאין במתפרה אי-אלו תפאורות -
חלון קטן של ראווה וניאון האורות.
היה זה מעורר בי זכר, רגש כה חביב:
אני יוצאת לי לקניות, ממש בתל-אביב!
פזמון...
- ולי נדמה שאין כל צורך בהסדר חדש -
איני זוכר אף יום שלא הייתי מלובש...
- אתה בכלל אנכרוניסט וגם חדל-אישים!
אינך מבין לרוח הזמנים החדשים!
פזמון...
- - - אישי, אישי, איש...תי