האדם הקדמון

לפעמים אני רוכב עם בני על כביש האספלט, בדרך שבין הגנונים לאקליפטוסים הגדולים. תמיד הוא מקפיד להראות לי את טביעת רגלו של האדם הקדמון. כף רגל אדירה אחת שנשארה מימים ימימה, טבועה באספלט השחור ומעלה בנו השערות ותהיות. מי היה האדם הקדמון שהשאיר פה את פסיעתו האחת? לאן הלך ומניין? היכן עוד עקבות שלו? לפי גודל כף רגלו יכול להיות שפסע בגבע רק פסיעה אחת ואת השנייה כבר עשה במעיין חרוד?

גדעון גולן הוא האדם הקדמון שלי. קולו העמוק והאיטי הוא פס הקול של כל סרטי 'טרזן' בילדותי. זרועותיו האדירות והמבט החצי מזוגג סותרים את ההומור העדין שנמזג אל שמות החיבה בהם היה קורא לשלומית.

את גדעון למדתי להכיר בעיקר דרך הזיכרונות של אמא שלי ומבעד לזיכרון של האמא הגדולה שלנו, שקראנו לה 'גבע'. גדעון, הוא אולי הראשון שידע לקרוא לגבע "אמא" וגם להכתיר אותה בתואר אצולה - 'בת-הגלבוע'. וכך, בקולמוס עדין, אחוז ביד ענקים, הפך את כולנו לנכדים בשר ודם של הר עשוי גיר ואורן.

גדעון גולן הוא האדם הקדמון של גבע. הוא הותיר עקבות כתיבה בטרם צמחה הציניות. זו הציניות המצמיתה את הרצון לעשות טוב לשמו. הוא הותיר עקבות איור של קו וצבע בטרם צמחה ועלתה המחיצה שבין האמן ואיש המשק. הוא הותיר מפעל תעשייה עצום ושרטוטים של רעיונות גאוניים טרם זמנם.

גדעון הוא האיש שהמציא פונט משלו בטרם היות מעבד התמלילים. סופר הסת"ם של גבע יצר אותיות שאין כמותן לקודש המקומי: מודעות על לוח התרבות, דפי קבלת השבת, שלט עם שמו של הנפטר על הקבר הטרי. אותיות שהיו ממלאות את האל ברחמים, גם כשכולם ידעו שהשמיים ריקים, ושהרחמים גם הם אינם מצויים בשפע כאן, על פני האדמה.

האדם הקדמון של גבע, השאיר טביעות רגל עצומות בכל מקום בו דרכה כף רגלו. אך תמיד נדמה, שבניסיון למצוא את המשך עקבותיו, הן נעלמות לפתע. ואין לדעת אם פסק מללכת יום אחד, או שפסיעותיו גדולות כל-כך, שאת העקבות הבאות צריך לחפש אי שם – מעברו השני של סבא-גלבוע.

אורי ברזק