אמא שלי, שלנו
כתבה שרה'לה
יושבת בכורסא שלך 10 שעות אחרי נשימותייך האחרונות, כמובן בזווית שונה, מנסה לעכל את שיעור החיים שעברנו איתך ביומיים האחרונים. אין לתאר איזה עוצמה ותעצומות נפש יש בך. כמעט חודש וחצי אנחנו בתהליך של שינוי מסוים. בסגר השני הבנתי שמצבך הולך ומשתנה, כמובן גם מצבנו ישתנה. המחשבות רצות ונודדות, לא יכולה ברגעים אלו לעבד במוחי ״הקודח׳׳ את 64 שנותיי איתך, לצידך, לידך.
ככל שהתבגרתי למדתי להעריך, ולקבל אותך יותר ויותר. כילדה רביעית היו ימים לא קלים ופשוטים של גיל הילדות, התבגרות, התמרדות, כעסים ועצבנות, תמיד רציתי אחרת, חשבתי אחרת, חשבתי שאפשר אחרת, כשהפכתי לאמא וכמובן לסבתא, הבנתי והרגשתי שאני לא יכולה לברוח מהגנטיקה ומהנכס הגדול שיש לי זה ללמוד מאמא שלי ולחקות אותך. כמובן שאין את יובל לצידי, ואני לא גרה בגבע. לא הרבית במילים, לא כעסת אף פעם, בשקט ובסבלנות שלך העברת לי את הנכון והמדויק. היית עבורי ועבור כולנו אי של שפיות ויציבות. לקחת את החיים וקיבלת את הסיטואציה כמו שהיא לא אהבת שינויים, התמודדת עם מה שיש. אף פעם לא התמרמרת נהנית ממה שהמקום והקיבוץ מציע ונותן. חיית חיים צנועים. חייך לא היו קלים, התבגרת בכוחות עצמך, בנית את אישיותך מתוך הקשיים שחווית, היתה לך יכולת הדחקה טובה. הקמת את משפחתך עם אבא שהיה גבר חלומותייך ״יוביק׳׳ שלך, הערצת אותו. נתת לכל אחד ואחד מאיתנו להתפתח ולצמוח בקצב שלו, לא דחפת ולא הילחצת, ויתרת על רצונותייך ושאיפותייך למען כולנו.
חיכית לזמן הנכון לך, ללמוד ולהתפתח אף פעם לא מאוחר עבורך, כשכבר היו לך נינים מצאת את הזמן הנכון, ללמוד ולשמוע מוזיקה לקרוא ספרים, לסרוג וכמובן בכל רגע ורגע. אמא שלי השארת לנו את עצמנו מחוברים ומאוחדים, מבטיחה לך שנשמור על היקרים לך, נמשיך לצחוק, להתווכח, לצעוק, להתפייס ולשיר ובעיקר לשמור על המשפחה (ממתק, שירה, פיוס, חברות, הורות). עומדים סביבך (שוכבת לידך) ששת ילדייך 16 נכדייך ו29 נינים שמסתובבים בתוכנו. ״מה עוד נבקש ביקשנו לנו את הכל״. נוחי בשלום ליד אהובייך ותמשיכי להשרות עלינו רוגע ומרגוע. אוהבת אותך אמא שלי,
שרה