שרהלה יקרה,
את שתמיד היית עבורי האחות של זיוה'לה חברתי האהובה, היום התווסף לך תואר חדש ועצוב כל כך - הבת של דינגו.
דינה, אמא שלך, מילאה כל כך הרבה חום אהבה ודאגה אמיתית בילדותי בקיבוץ. כשהיה קשה
או עצוב- שאבתי ממנה את האופטימיות הבלתי נגמרת שהביאה איתה לכל מקום. כשכאב משהו- מיד הייתה דינגו מטפלת מתוך אמונה שאם התלוננת על כאב- סימן שכואב. היא מעולם לא פיקפקה ברגשות שהצגתי לפניה ומיד הפעילה נוהל טיפול. שכלל המון פתרונות כמו: שימי קרח - ומיד ניגשת למקרר ומכינה לי... או תשכבי על הבטן - כשכאבה הבטן, ומיד אביא לך תה. והיא הביאה אותו פושר במידה המתאימה לשתיה מידית ומתוק ומנחם.
תמיד על הסינור שלה היו מתנוססים פתקים אחוזים בסיכות ביטחון- ועליהם תזכורות מה עליה לעשות למי להודיע על תור למרפאה או לאורטודנט או למתפרת ילדים לקחת מידות לחולצה אצל בבה או למדידת חזיה אצל ניבה. דינה היא שמילאה את כל הפינות האלה בחיי-
הטיפול שלה היה שונה משל מטפלות אחרות. אצלה תמיד הרגשתי בטוחה.
האהבה שלה הכנה העזרה שלה המיידית והפשוטה ההקשבה שלה לכל מילה שנאמרה וגם לאלה שלא נאמרו, ובעיקר, היכולת שלה לטפל בנו, למרות שהיינו רבים, כאילו היא שלנו לרגעים הללו שבהם הייתי זקוקה לה. לא שוכחת שאצלה המועדון שבקומת הכניסה של קומותיים א' היה הבית. ככה היא יצרה לנו מקום מפגש חברתי ופינקה אותנו באמצעים שעמדו לרשותה. תמיד היו מחכים לנו מגשים מלאים כל טוב: תפוחים/ אגסים או פירות העונה. עוגיות פתי בר בכמויות לספק את רעב הגדילה של נערים ונערות בגילאי ההתבגרות, ריבה כתומה ואדומה שהוצאה כרגע מתוך פחים ענקים כסופים והועברה לצלוחיות ושתייה - חמה או קרה. דינה תמיד דאגה שיהיה חם בבטן וחם בלב.
הייתה מיוחדת במינה בחיי. אהבתי אותה ולא אשכח את הטוב שהוסיפה לילדותי על הגבעה. צר לי שהלכה מאיתנו. מאחלת לכם שתהיה נשמתה צרורה בצרור החיים.
אצלי היא שמורה לעד, דינה מטפלת אהובה שלי.
נוגה פסקה