לזכר אהרון חזין

כתב יאיר זק 

 

אהרון, אהרונצ'יק, שם הקטנה לאדם גבוה.

זכרון ראשון בתור ילד - האיש הגבוה ביותר בקבוץ של אותם הימים.

"לכל אדם יש שיר משלו", לכל אדם יש יחוד משלו, ניגון המבדיל אותו מכל האחרים. אין זה קל לסכם בכמה מילים סיפור שנמשך עשרות שנים.

 

ימי "מספוא" רחוקים, ימי חרמש וקלשון. שמש הקיץ החמה בין גבעולי התירס  וגשמי החורף והתלתן הנקצר וגדל מחדש.

דרך שנים ארוכות של עבודת הפלחה, דיר העגלות, בקרה...

 

חוט של פשטות, צניעות ויופי בכל אשר הלכת. וכשמצרפים אחד לאחד, והנה "עובד האדמה" שעליו דברו כה רבים, והגשימו מעטים. בלי לדבר גבוה ובלי "לעשות רוח" במו שאומרים, לעבור את החיים בשקט ובחן כזה ולמות צעיר, כאשר למעשה מספר שנותיך אומר שכבר עברת את הגיל הזה. לדעת לשמור לעצמך את הסבל והכאב ולתת לזולתך את החיוך וסבר הפנים המאירות. דברים קטנים, לכאורה, אבל כמה מאיתנו עושים כך.

 

ימים רבים של עבודה בשדות, הטרקטור, הבהמות, המחרשה והקומביין. שדות הנגב הרחבים, עבודה בלילות חשוכים, אבק הקציר המחניק, שאון המכבש ועוד אלף קולות וריחות של דברים רבים שכולם שייכים לך ולזכרונות עליך. וטרקטור הפוך ליד בור הסילו שמצאנו אותך תחתיו בוקר אחד.

 

ואהבות קטנות וגדולות - הבולים, הים; איך אפשר לשכוח איר אתה שוחה, בתנועות מדודות צולח את הגלים.. ואם אין ים אז בריכה.

 

והנה די, לפתע, סוף. האם נבוא אל המנוחה באותה קרקע שכה הרבה הרבית לעבדה .

 

"ומשירת העשבים" שעה יפה זו של אביב טרם קציר, הלא אתה יודע...

ודוקא זו שעתך האחרונה...

 

היה שלום, חבר, שכן, ידיד, אדם.

 

יאיר זק