הנצחה בקבוצת גבע

                      פרידה מבתי

 בא אני להפרד ממך אחר 40 שנה, בהן לא משנו איש מרעהו. כל אותן השנים לווינו אותך ותמיד היינו עמך. 

על השולחן פזורים מכתביך והתמונות, שנותרו לזכרון. תמונות מימי הילדות שצולמו במצלמה פשוטה, שקבלנו במתנה מסבתא, מכתבים עם ציורים וקישוטים מימי בית הספר ומימי לימודיך בבית החולים "השרון". כל זה מונח לפני, ונדמה לי שכל פרט ופרט זכור לי לטוב ולרע.

התמונות מימי הילדות כה טובות - פנים קטנות ומחייכות לך, ומבט תום של ילדות משתקף מהן. והנה את עם מטפחת על הראש, כי שערך נגזז אחר מחלה, עומדת על סלע בשיפוע, ידייך הקטנות פשוטות לצדדים - כה טבעית וחמודה.

לניצה שלנו

נולדת באביב

פקחת עיניים כחולות ורכות

פשוט וטבעי ככל תינוק –

מבט מלטף של אם חרדה עטפך

ארבעים אביבים חלפו וגלשו

כצאן מהרים שוקעים, נעלמים

כגלי ים סוערים

היינו אתך כל ימות השנים ועתה -

הלב בעצבות כואב וצורב.

אם היתה לפעמים עת

אתך לשיר ולרון

חלפו ועברו אותן העתים

ולקיצם הגיעו ארבעים אביבים.

מרעידות את הלב

כל אותן השנים

צורבות וכואבות

כי עברו לנצח נצחים.

אמא