הנצחה בקבוצת גבע

דברים שנאמרו על קברה של שרה

 כתב נחמן

שרה נולדה בשנת 1916, בעיר סמרה שברוסיה הרחוקה.

עם תום מלחמת העולם הראשונה, ב-1918, עברה האם ושני ילדיה הקטנים לפולניה, שם היה האב.

בשנת 1925 עלתה האם, שנתאלמנה, לארץ-ישראל, ושני הילדים נשארו שם וחיו אצל קרובי משפחה.

כעבור זמן-מה נסעו שני הילדים - שרה בת 10 ואחיה יהושע בן 15 - לבדם לארץ-ישראל, ברכבות ובאניות ובטלטולים קשים.

תוקה שלי

אני יודעת, שמצבך לא היה טוב

ואני יודעת שבחודשים האחרונים מאד סבלת

וכבר רצית ללכת,

אבל אני רציתי שתהיי איתי עוד קצת,

שאני אראה אותך עם החלוק שלך,

ואת הפנים המחייכות שלך -

עוד פעם.

אני זוכרת, שבכל שבת בבוקר הייתי באה אליך

והיינו אוכלות ביחד ארוחת בוקר,

ואת היית מספרת לי על סבא אהרונצ'יק.

אני זוכרת, איך היינו רוקדות ביחד

והיינו קוראות סיפורים ביחד

ואיך תמיד דאגת לי ואהבת אותי.

תמיד הבנת אותי ותמיד שמחת לעזור.

כל-כך אהבתי את הזמן שבילינו ביחד

ויש לי ממנו המון זכרונות וחוויות איתך.

סבתא, בלית-ברירה אני נפרדת ממך.

אני מקווה שעכשיו, למעלה, טוב לך ואת כבר לא סובלת.

אני יודעת, שאת שומרת עלי משם.

נוחי בשלום על משכבך, בוודאי את עכשיו בין המלאכים.

                   אני אוהבת וזוכרת אותך תמיד,

                             נכדתך ענבר