הספד ופרידה  (בעת לוויתה של אסתר ז״ל)

כתב גיל קורן

 

שבעת שנים ותלאה מחד, ורבת־פעלים ויצירה מאידך - נפרדת מאתנו אסתר ואנו מביאים אותך היום למנוחת עולמים, ליד קברות יקיריך, אליהם את מצטרפת לעולם שכולו טוב.

אלתרמן כתב כך (״עיר היונה" דברי נוכחים) את דבר האשה:

"אמרה האשה: אלוהי

שמתני מאז קדמת עת

להיות נופלה לרגל החי

ולהיות ניצבה למראשותי המת".

כזאת היתה אסתר. נופלה לרגלי החי במובן המסירות והרצון להעניק, לתרום ולטפל למען החיים; וניצבה כואבת, מוכה אך בלתי נשברת למראשותי המתים, אסון אחר אסון, קבר אחר קבר, שנה אחר שנה: אחיה מרדכי - אשר נפל בתאונת דאון ב 1942, בעלה - שלום אשר חלה ונסעד על ידה במסירות איו־קץ 17 שנים עד יום מותו, והמכות הקשות מכל ־ הנכדה תמר אשר נקטפה באיבה ואסון מותו של אמנון בנה.

אסתר נולדה בחרסון, אשר ברוסיה לפני 82 שנה. להורים אמידים. המשפחה היתה קרובה לציונות והבנים היו פעילים בתנועות נוער ציוניות. פגעי המהפיכה ברוסיה והפרעות שאחריה, לא פסחו על משפחת לוין. רכושם נשדד והם החלו נודדים במסע רב־תלאות, להגשמת חלומם, עליה לארץ- ישראל.

בשנת 1925, הגיעה המשפחה ארצה והתישבה בחיפה. אסתר, שהיתה חניכה ופעילה בנוער-העובד, סיימה לימודיה בחיפה והחליטה ללמוד בירושלים, בבית־ספר לאחיות. החלטה זו, היתה גורלית בחייה, כי שם נפגשה והתידדה עם אחותו של יעקב רז, אשר עקב נסיבות שונות, הציעה לה לעבור ל״גבע", ולנסות לגור ולחיות בה. נסי וו זה, היה לדרך חיים שנמשכה עד אתמול. בודדה וללא כל קבוצה תומכת, מצטרפת אסתר ל״גבע". לא עברו ימים רבים והיא נישאה לשלום, צעיר חברי קבוצת "דרומיה", והעמיקה שורשים על "הגבעה". לאחר תקופה קצרה של עבודה בחקלאות, עברה אסתר לעבוד בטיפול ילדים ובזאת ראתה כנראה את יעודה בחיים - טיפול, חינוך, טיפוח ופעילות לאורך שנים בועדת-חינוך בגבע ולאחר מכן הדרכת מטפלות במסגרת ועדת החינוך של "איחוד הקבוצות והקיבוצים״.

בתקופת מחלתו של שלום, נאלצה אסתר להפסיק את עבודתה בחינוך ומצאה את מקומה בעבודת התפירה.

במתפרת הילדים עבדה עד כלות כוחותיה, כל עוד נשאוה רגליה ולא ויתרה על יום עבודה, כי כך כיבדה את ערך העבודה והתרומה לכלל, גם כאשר מחלתה הלכה וגברה.

קיים ביטוי: ״אבות-הישוב" המבטא, כבוד למיסדים ומגשימים ותיקים. אנחנו נזכור את אסתר תמיד, כאחת מ"אמהות־הישוב" מאמהות גבע. מטפלת ומחנכת של מחזורים רבים, של בני ובנות גבע ואם ל״חמולה" עניפה בקבוצה, בנים וכלות ונכדים ונינים, אשר יחד עמם, אנו נפרדים ממנה היום.

משפחת ידיו - משפחת גבע כולה נושאת עמכם בכבוד, בהערכה ובאהבה את זכרה של אסתר.

ימתקו לך אסתר רגבי עפרה של גבע.

 

גיל קורן