תמרי
כתב יורם נחשון
איך אפשר לכתוב על נערה שהיתה? הרי היא חיה איתנו יום יום ושעה שעה. הסיוט איננו מרפה והצער מעמיק וחורש בנשמה.
עם תמרי נפגשתי מאז היתה בכיתה ב'. מאז נפגשנו כמעט מדי יום. הידידות בינינו הלכה והעמיקה, הלכה והתרחבה. כך קרה שחודש אחר חודש ושנה אחר שנה, נוצרו בינינו יחסי חברות ורעות נדירים.
״חידק הסוסים״ דבק בתמר שנים אחדות לפני הכרותנו. יום אחד טיילו תמר, נירית ואבא נוני לראות סייח שנולד. תמרי ניגשה לגדר בלא פחד לגעת בסייח הצעיר. הסוסה שלידו התנפלה עליה ותפסה אותה בראשה. בנס לא נפגעה תמרי פגיעה קשה. כך היתה תחילת הרומן של תמרי עם הסוסים, רומן שעוצמתו הלכה וגדלה במשך השנים.
מגיל רך התגלתה תמרי כאישיות מיוחדת במינה, בלתי שגרתית במהותה: פראית ואמיצה, שובבות של ילדות החוברת לתבונת בוגרים ומלווה בחוצפת נערות. לתמר היתה סמכות וכח לעמוד על דעתה. למרות גילה הצעיר הרי שגיבוש האופי היה ברור: יושר וכנות, הבדלה בין עיקר לטפל, יכולת להתרכז בעיקר ולא בספיחים. גם כישוריה היו מגוונים; הצטיינה בכל תחומי הלימודים, היתה לה יד אומן שמצאה ביטויה בציוריה. באחת ־ בכל מקום ובכל עניין השאירה את חותמה. נראה לי שהביטוי לאותה ראיה חדה היתה בעיקר בעת שביקרה את חבריה, את בית הספר וגילויים שונים בגבע; נימוקים של הגיון יחד עם חוש צדק מפותח הפכוה למבקרת חריפה ביותר.
הסוסים. עצם הרכיבה, הקלילות, העוצמה, היופי, האתגר, הביטחון והאצילות חישלו אותה. כך קרה בכל עונות השנה. רכבנו מוקדם בבוקר בשבתות ובחגים, ובשעות אחר הצהריים בימי החול. שקיעת חמה וזריחתה, אביב וקיץ, ריח שדות וריח פריחה, ריחו של היורה ויובש חמסין. כל אלה ניגלו לפנינו ובמיוחד לתמרי. היא גילתה עולם אחר, שרבים אחרים אינם זוכים לחוש ולראות אותו.
יכולנו שעות להחליף רשמים ולשוחח על כל נושא שבעולם. כמובן שכל הקשור בסוסים נידון בהרחבה: על כל סוס וסוס, כיצד הוא מניח רגלו בעת ריצתו או בהליכתו, כיצד מותח גופו וצווארו. מבטו של הסוס וכל פרט מחייו היו לנושא שלא ניגמר לעולם, כי לא מוצה עד תום. שוחחנו על כל נושא, החל מחיי תמר ועד לדברים העומדים ברומו של עולם. בכל שיחותינו היתה גלוית לב להפליא. רכשנו אמון מלא האחד לשניה. היו לנו גם כינויי חיבה. לאחרונה כיניתיה בשם ״ביז'יק״ - משום שתארה לי יום אחד כיצד דהרה במהירות מטורפת(״ביז'״ כדבריה). מדי ערב, לאחר שישבנו לנוח במועדון שלנו, נפרדנו לשלום. תמר חזרה ואמרה: ״מי יודע אם נתראה מחר, אולי אני אמות?״ - ומיד לאחר מכן מבזיקה חוכמה עוקצנית. בשנתיים האחרונות זכתה לצאת לקורס מדריכי רכיבה. החוויות שחוותה בקורס היו רבות וסופרו במשך כל השנה שלאחריו, בכליון עיניים לשלב הבא. בחוזרה משם רקמנו חלום העתיד: הקמת חוג רכיבה, אילוף הסייח "עצמון", הליכה לצבא, יציאה לחו״ל ללימודים בנושא הסוסים. גולת החלום - ביקור בביה״ס (לסוסים) הספרדי בוינה, הנחשב לטוב בעולם. אח״כ חזרה הביתה, אוניברסיטה (היסטוריה וספרות), חזרה לגבע והקמת משפחה כאן: בנושא המשפחה בגבע הייתי צוחק ואומר לה: מחשבות לחוד - ומציאות לחוד, אולם משאת נפשי להובילך לחופה בכירכרה אותה מושך הסוס השחור. בזמן האחרון שוחחנו על הקמת אורווה חדשה ובה מקום מרעה לסוסים, חצרות ומגרשי רכיבה מסודרים. מאז ששבה מהקורס האיצה בי שאלך למזכירות לקבל אישור לכך, שבין בית הקברות לאולפן נקים אורווה.
בערב, לפני הטיול האחרון, באה, השביעה אותי לשמור על הסוסים ואמרה: ״ביום שישי אני חוזרת, ובשבת נרכב לגבעת המורה לצפות על העמק בטרם סתיו״.
לא שיערתי בנפשי שהמחווה האחרון שאעשה לה, יהיה להובילה באותה כרכרה ובאותו סוס בדרכה האחרונה. להורים. לא אני שאנחם ולא אני שאנוחם, אך יש לי רצון להודות על שהענקתם לנו, ולי במיוחד, את הזכות לחיות במחיצת תמר.
יש אנשים, ולו גם צעירים, שמורשתם היא מאבני היסוד של חברתנו: מסירות, אחריות והתמדה.
יורם נחשון