מוקי
פגשתי את מוקי גבה קומה ויחפן עם סוליות רגליים עבות, ללא מנעלים. מוקי היה מגיע עם הג'יפ הצהוב אחרי העבודה לשער העמקים ויוצא בבוקר לעבודתו בשדות העמק, לימים עברתי לגור איתו בגבע.
היינו יוצאים מוקדם בבוקר לשדות לסמן בדגלים למטוס ריסוס וכן כשהעביר קווים, כלומר הרים את צינורות ההשקיה בין השורות כשרץ יחף ומלא בוץ. מוקי אהב את האדמה היא הייתה בנשמתו. כשמוקי הגיע לשער העמקים שאלו אותי אם אין לו כסף לקנות סנדלים וכינו אותו הכדורסלן.
לאחר שסיימתי את לימודי, עברנו לגור בשער העמקים. מוקי הצטרף לצוות גידולי השדה בקיבוץ ומיד התחבב על כולם. מאוד רצו שיישאר והציעו לו מייד לרכז את ענפי השדה.אבל מוקי הוא מוקי ולאחר לידת בננו הבכור דגן לחץ עלי לחזור לגבע. ארזנו את עצמנו וחזרנו, כי מוקי כמו בשיר של שלמה ארצי הנערץ עליו, "לא עוזב את העיר עבור אף אחד" הגעתי למשפחת ידין הגדולה והענפה והשתלבתי בה באהבה.
מוקי ואני חיים ביחד יותר מ- 44 שנים, בנינו משפחה חמה ואוהבת היו לנו חיים מלאי עניין וגיוון.
מוקי אהב את החיים ומצא עניין בכל דבר. היה סקרן ואהב להתחדש, שנים היינו נוסעים ביחד לקונצרטים והיה מתעניין בכל הקשור למוזיקה. למד כל השנים, אהב את השפה העברית ולקרוא ספרים בעיקר קרא הלוך ושוב את הספרים של מאיר שלו. ואהב את שלמה ארצי! בימי שיש היה שם את המוזיקה שלו וכך ברוגע שטף את הבית.
מוקי תמיד דאג לכולנו וכשהיה מסיים את יום העבודה המפרך ונכנס הביתה הוא היה כולו שלנו. מוקי היה אדם רציני ועמוק במחשבות וגם שפע בצחוק וחוש הומור, ידע להיות קליל, להתבדח עם הבריות ואפילו השתתף בהמחזות הוידאו הקיבוצי. מוקי היה איש צנוע, בעל ידע עצום, מוכשר ואהוב מאוד.
כך נזכור אותו, באהבה וגעגוע.
רינה שלך