על אסף

כתב דודיק

 

ברשימה זו הנני רוצה להעלות קוים לדמותו בשדה הספורט, הוא בלט במיבנה גופו האתלטי עוד בגיל צעיר והצטיין בין ילדי כי­תתו בענפי הספורט השונים שעסק בהם: מראשוני ילדי ביה״ס ש­צורף לקבוצת המבוגרים — במשחקי כדור־יד, כדור־סל וכדור־עף. השתתף בקביעות בכל התחרויות. בעת שנבחרת כדור־יד־וסל — היתה מהטובות בעמק — היינו מגיעים לתחרויות הגמר הארציות של ״הפועל״ הודות לכך שאסף נמנה על שחקניה הנבחרים.

באתלטיקה, הצטיין ביחוד בזריקת דיסקוס, כידון ומשקולת (בצורת רימון, אבל כבד הרבה יותר). בתחרות הגמר שהתקיימה בירושלים לאליפות האתלטיקה הקלה של ״הפועל״ בשנת 1940, השיג תוצאות יוצאות מהכלל — עבר את ה־71 מטר בזריקת משקולת, בדיסקוס השיג תוצאה של 37 מטר, ובכידון 47 מטר. למעשה, בכל תחרויות האתלטיקה הנוספות של ״הפועל״, שבהן השתתף מטעם סניף תל-יוסף, תמיד הגיע למקומות הראשונים, או לפני הראשונים. המשיך להתעסק בספורט בכל שעת כושר, גם בתקופה שהיה כבר נתון רובו ככולו בבעיות הבטחוניות.

אופייני ביותר לאסף — יחסו ההוגן ליריב. בין אם ניצח, או נוצח. בשעת משחק או תחרות שבהם השתתף, אהב לנהוג תמיד ביושר ובמידה רבה של הגינות כלפי יריביו.

בכל עיסוקיו פעל ב­יסודיות. דוגמא בולטת הטיפול במכוניתו, כל אימת שלא היתה ב­תנועה. בדק, תיקן, שימן, פירק חלקיה ואם היתה טעונה בדק — קיפל שרווליו ותיקנה במו ידיו. בנסיעה, אהב לנהוג במהירות מק­סימלית ועם זאת שליטתו בהגה היתה מוחלטת. מעולם לא אירעה על ידו תקלה כלשהי, כתוצאה מנהיגה מהירה.

בתזמורת החל להשתתף מגיל צעיר. התמסר לכך ברצינות, תירגל עצמו רבות והתקדם יפה. ברבות מהופעותיה של תזמורת תל־יוסף, הופיע כמנגן בקורנט הראשון וכסוליסט. במחנות הילדים והנוער שהשתתף בהם — התפרסם כתוקע בחצוצרה. צילומיו פורסמו בעתוני נוער כמחצצר. בימי מלחמת השיחרור כשתפקידו הרחיקו מן הבית, נאלץ לנטוש את התזמורת.

חיבה מיוחדת היתה נודעת לו לקליעה למטרה ולצייד. ב­התחרויות למטווחי רובים שנתקיימו באיזורנו ובמקומות שונים ב­ארץ, הגיע כבר בהתחלה לתוצאות טובות ובהמשך הזמן היה בין הטובים ביותר ולא פעם השיג קליעות מצוינות בתחרויות.

לצייד — יצאנו יחד לראשונה לציד תרנגולות־בר בשנת 1939, בכרם לרגלי הגלבוע. מספר כדורי הציד, היו מצומצמים ו­חששתי לביזבוז כל כדור לריק. גילינו מספר תרנגולות ועקבנו אח­ריהן יחד. אסף ביקש ממני שאתן את הרובה לידו בכדי לנסות ולפגוע. מסרתי הרובה לידו. לראשונה גילינו את התרנגולות בין שורות הגפנים, זחל והתקרב אליהן במרחק של מטחוי רובה. ירה ופגע, ירה ופגע וצעק מרוב שמחה ״יש״. ופעם גם פגע בשתיים ב­יריה אחת. כעבור שנים היה יוצא לפעולות ציד תרנגולות וברווזים בבריכות הדגים והיה משתף בזה גם את בנו בכורו יואב. קולע ברובה טוטו בברווז מרוחק ממנו כ־80—70 מטר. חוזר הביתה עם שללו בידו בהרגשת סיפוק ושמחה.

אסף אהב מאוד לשתף בחוויותיו, עלילותיו וכל פעליו — גם ידידיו וחבריו. לעתים קרובות היה בא לחדרי מלא רשמים. בתחילה היה זה בהיותו בפלמ״ח ובתקופה יותר מאוחרת, כאשר היה כבר בצבא הקבע בצה״ל, בחזרו מדי פעם לביקור בבית היה מספר על רשמיו מהחברה שהיו אתו, התנהגותם, אופן תגובתם בשעת הקר­בות ומיבצעים אחרים. אהבתי לשבת במחיצתו שעות ולהאזין כיצד ביצעו פעולה מסויימת, החל מתקופת המאבק, מלחמת השיחרור וגם מרשמיו מאנגליה בתקופת היותו שם בקורס לקצינים בכירים.

בדריכות רבה הקשבנו לסיפוריו המרתקים על תנועותיו עם יחידתו בשטחי הגליל המערבי בתחילת מלחמת השיחרור, בשטח שרובו היה בידי כנופיות ערביות גדולות וישובינו היו מנותקים ב­מרחקים גדולים אחד ממשנהו (עדי ראיה ששיתפו אתו פעולה אישרו אח״כ בפני את דבריו). הצליח תמיד להגיע למחוז חפצו שקבע לו, בליל אפלה, בדרך ללא דרך, גבעות, צוקי סלעים, שיחים, והת­גבר על הכל. באופן  התנהגותו הישרה בטחון על אנשיו. הלכו אחריו בבטחון, בלי פקפוק והרהור.

בתקופה יותר מאוחרת בזמן מלחמת השיחרור, עם ריבוי המיבצעים והפעולות ועלייתו בדרגת הפיקוד והאחריות הרבה שהוטלה עליו, נעשה רציני יותר, אבל תמיד מוכן היה לכל בלי ספיקות ו­היסוסים וחדור אמונה ביכולת הביצוע.

אהב לנתח את כל הפעולות של גדודו בפלמ״ח וחודר לפרטים הקטנים ביותר, מוסיף לחקור ולתהות על כל הגורמים והמניעים שמנעו ממנו הצלחה יותר גדולה בשעת מיבצע מסויים ומיד מעלה מחשבות והצעות לתיקונם, חותר לביצוע מושלם יותר במיבצע הבא. ואפילו בתקופות החמורות במלחמת השיחרור, כשכוחותינו ו־ ציודנו היו דלים, לא רפו ידיו. התלהבותו ואמונתו בנצחוננו המלא דבקה בנו. בבטחון מלא היה חוזר ואומר: ״יכול נוכל לכל אויבינו, נכה בהם עד חרמה. הארץ תישאר לנו״.

לא יימחו מזכרוני שעות אלה, עת היה יושב בחיק המשפחה, מוקף ידידים וחברים, בני משפחתו והילדים וכולם דרוכים בכל נימי נפשם ומלאי התפעלות לסיפוריו המרתקים והמאלפים ולמרות זה שלפעמים היו מלווים תוגה ועצבות, על חברים יקרים שפתיל חייהם נקפד בטרם ראו בנצחונם והשגת מטרתנו הנכספת, הרי לא עייפנו מלשמוע. ידענו שלא דלה עדיין אפילו במקצת מפרשת עלילות ה­חיים העשירים מלאי ההעזה, גבורה והקרבה. רבות סיפר ועוד כהנה וכהנה צפינו ממנו לשמוע, אך למרבה הצער, לא ימשיך יותר לספר עוד ואנו לא נשמע קולו וצחוקו המלבב.

 

דוד יזהר (דודיק)