סיפורה של פלוגת עמי
מספר סרן דני
...ביום העצמאות היתה הפלוגה בחופשת חג. אני נקראתי מביתי במוצאי חג העצמאות. הפלוגה הגיעה למחרת, התארגנה במהירות וירדה דרומה — לתקופת כוננות. בתקופה זו התאמנה הפלוגה בכל הנושאים המקצועיים המיוחדים לכל איש בטנק. בנוסף אימנו את אנשי הצוותות לתפקידי פיקוד. ברביעי ביוני זזנו לעבר הגבול.
בבוקר החמישי לחודש, קבלנו קבוצת פקודות אצל מפקד הכוח, אל״מ רפול, בה הודגשה אפשרות שנצא בו ביום לקרב. הקרב יהיה מר, וכפי הנראה תהיינה אבידות, וכדי להפחית ממספר האבידות, יש להצמד אל האויב, להכריע אותו ולא לתת לו לברוח.
הסימן לפתיחה נועד להיות הנפת הדגל האדום, שהיה פרוס על אוהל חולית הפיקוד של רפול.
דקות מספר לפני השעה 0800 חלפו בטיסה נמוכה מאוד 3 להקי פוגות, וכבר שמענו התפוצצויות מרחוק. הסתובבתי לאחור, וראיתי את נפנוף הדגל האדום, מלווה קיפול רשתות ההסוואה. פתחנו מכשירי הקשר, הקשר היה תקין. דווחתי נכונות לתנועה. המפקד פקד על תנועה.
חצינו את הגבול, במרחק שני ק״מ הבחנו בלחימה על מוצב האו׳׳ם, שצפה על הגבול בציר ההתקדמות שלנו. הכוח עלה על המוצב והשמידו.
...עד לציר אהוד, לא נתקלנו בהתנגדות ממש. עם הגיענו לציר אהוד, נתקבלה הוראת המפקד שפלוגתי תתפרש משני צידי הכביש ותתחיל לנוע. הכוח נפרש, התנועה היתה מהירה, ומבלי שנתקל בכוח אוייב. לאחר מספר ק׳׳מ עלינו לעמדת תצפית, ולעינינו נתגלו מספר מדורות. מאוחר יותר נסתבר לנו, שהיו אלה טנקים מסוג סטלין, אותם השמידה הפלוגה שבפיקודו של סגן שלום. במשקפות הבחנו במספר כלי אויב נעים צפונה. פגענו בהם והשמדנו אותם. המשכנו בתנועה בהתאם למשימה, כשסגן זאב, סגן מפקד הפלוגה, שומר על ציר אהוד בנסיעה אליו.
לאחר מספר ק׳׳מ דיווח לי מפקד אחת המחלקות, סגן משנה עמי, שהוא עומד עם מחלקתו בפני יעד של משאיות תחמושת, נגמ״שים, תותחים נגד טנקים, והוא מבקש רשות לתקוף, האישור ניתן, ושתי המחלקות האחרות נקבעו כחיפוי. השמדנו שם משאיות תחמושת, תותחים נגד טנקים, נגמ״שים ויחידות רגלים במספר עצום. האויב היה המום.
...בעת התקלות עם האויב דומם הטנק שלי, כנראה מתקלה במערכת החשמל... פתאום הרגשתי משב חם מעל ראשי וראיתי התפוצצות במרחק של 50 מטר מהטנק. אמרתי שוב לנהג להניע ואז הבנתי שהנהג מתרגש. הוריתי לו להטעין את מטען העזר, ואז שמעתי במכשיר הקשר את קריאתו של סגן דן, מ״מ הסיירים, שטנקים כבדים יורים מאחור, סובבתי ראשי לשמאל, וראיתי שני טנקים ממחלקתו של סג״מ עמי בוערים וטנק שלישי עומד כאשר מפקדו מוטל על הצריחון.
בשניות הראשונות חשבתי שאלו טנקים נוספים של האויב. פתאום תפסתי את עצמי, זיהיתי את הסימנים המוכרים של טנק פטון. הבינותי שנכנסנו למלכודת. באותן שניות התניע הטנק שלי ואז פקדתי על הנהג לנוע מיד לאחור, לתוך גיא קטן, שיוכל לשמש כעין מחסה...
במצב זה מצאתי עצמי עם ששה כלים כשרים. עדיין לא ידעתי את כוחו של האויב העומד מולי.
הטנקים שלי החלו לעלות לעמדות אש בזהירות רבה. בשלב ראשון הושמדו כששה טנקי אויב, תוך כדי ירי ותחת אש התארגנה הפלוגה מחדש. עדיין לא ידעתי את מצבם של אנשי הטנקים הפגועים.
סמל שמואל בא אלי עם הצוות והודיע לי בתנועת יד, שסג״מ עמי גורן נהרג. ראיתי בעיני האנשים, שהם מחכים לשמוע ממני משהו מעודד. פקדתי עליהם לקחת שמיכה, לעטוף בה את סג״מ עמי, להעמיס אותו על אלונקה ולהסיעו הצידה. כל זה התרחש תחת אש האויב, והם הסתכלו בי במבט מוזר.
אמרתי להם שזו מלחמה, ואין משאירים פצועים והרוגים בשטח. הם המשיכו להתבונן בי עוד מספר שניות, אחר נפנו לאחור ובצעו את הפקודה. סמל שמואל, בעמדו ליד הטנק של עמי גורן, הבחין במנוע המונע, ודיווח לי על הטנק שניתן לנצלו. הוריתי לו להכנס לטנק ולהשתמש בו כאמבולנס לטיפול בפצועים וכמחסה לאנשי ציוותו, שהטנק שלהם נפגע קודם לכן. הקרב נמשך כשלוש שעות ובסיכומו נשארו בשטח כ־17 טנקים שרופים מסוג סטלין 3״, 4 טנקים מסוג טי.34 ושני משחיתי טנקים מסוג סי.יו.100, עשרות משאיות שרופות, נושאי גייסות של האויב שרופים, תותחים נגד טנקים, עשרות חיילי האויב הרוגים...
מול כוח אויב זה נכנסתי לקרב עם תשעה טנקים, כאשר שלושה מהם הושמדו, כאמור, כבר בכניסתנו לשטח, וטנק אחד של סמל נסים, יצא מכלל שימוש בגלל תקלה במערכת הכינון. מסתבר, שלחם באופן פעיל בכוח המצרי, כוח שלנו בן חמישה טנקים, והוא שעשה את המלאכה הזאת.
דני המ"פ