זאב כהן

 

נולד בהונגריה   1.08.1931

עלה לארץ   1946

נטמן בגבע   11.04.2002

כ"ט ניסן תשס"ב

דברים שנישאו על קברו של זאב כהן

כתב גילי קורן

 

בין יום הזכרון לשואה וחג העצמאות, נלקח לפתע חברנו היקר זאב כהן לעולמות אחרים, כאשר היו לו עוד הרצון והיכולת לעשות הרבה בעולמנו. שני המועדים מאפיינים כל-כך את תולדות חייו של זאב.

השואה - אשר עברה את נעוריו, אך הביאה אותו להתחבר להכשרה ציונית, להעפיל ולבסוף,מיום שהגיע ארצה הוא חי את העצמאות, עשה וחשב הכל למען המדינה והבית.

זאב נולד בשנת 1931 בעיירה בהונגריה. גדל במשפחה בעלת דעות חופשיות אשר דבקה בסוציאליזם והתנגדה לציונות. המשפחה שמרה רק חלק מסמליה של היהדות - בעיקר בחגים. הוריו היו אנשי עבודה. בהיותו בן 8 עברה המשפחה לבודפשט הבירה. זאב למד בבית-ספר רגיל ושם החל להרגיש את האנטישמיות ביחסם של חלק מהתלמידים (השם "כהן" בלט וגירה אותם במיוחד) וזאב נאלץ להתגונן ולהיאבק.

פרק השואה בחייו החל משנת 1943 עת גויס אביו לפלוגות עבודה של הנאצים. ממחנה העבודה חזר חולה אנוש ונפטר בזרועות זאב הנער.

זאב בן ה-13 נשאר אחראי לאחיו הצעירים ועוד ילדים שהסתתרו-יחד אתם במרתף ובדרך נס ותחבולות שונות הצליחו לשרוד עד הכיבוש הרוסי בשנת 1945. בעקבות התלאות של תקופת "אחרי המלחמה" השתכנע זאב - אשר ראה עצמו "סוציאליסט הונגרי" - להצטרף להכשרת גורדוניה ואז החל פרק הציונות בחייו.

 כוח החיים

כתב נחמן

 

מתוך גיא ההריגה, מתוך המחנות, צעדות־המוות והמשרפות, ממרתפי המסתור, כוכי-המחבוא ואימת הכליה המרחפת יומם ולילה - מתוך כל אלה - בקע וצץ האדם! פלא הישרדות הגוף והרוח - ניצב ועומד בלבוש אדם שיש לו שם וקלסתר פנים וחיתוך דיבור ואורח מעשה והתנהגות.

מתוך כל אלה צמח זאב. רק אחותו ואחיו הצעירים באו אתו. ללא הורים, ללא קרובי משפחה. שלושה ילדים בודדים. ניצולים חיים.

מיד בחלוף הרעב, נצמד אל שרידים - חברים מנוער ויחד טיפחו חבורת נערים - חלוצים שחלומם - לארץ ישראל! לחיים חדשים. וכאן - היישר למלחמת העצמאות, ושוב אל ההרג, אל מחשך הקיום והתקומה.

וזאב, ללא פרפורי היסוסים, ללא פזילות אל מה שהיה מחוץ למרחב המטרה המרכזית, זו שבכוחה שרד וגבר וחי - בכל ימי השואה ההיא ואחריה. משנצמד לחבורת הצעירים יוצאי הונגריה, דרך בשבילו הישר - אל הקבוצה, העבודה, החברה ואח״כ - המשפחה.

מכתב לזאב אחי היקר

 

אני כותבת לך בתקווה שאי שם אתה עוד רואה כל מה שקורה פה על כדור-הארץ. אני יודעת שעוד ניפגש, כי אני לא מאמינה שזה יכול להיות אחרת. נולדנו להורים נהדרים, שנתנו לנו בתקופת חיינו הקצרים יחד איתם ילדות נפלאה.

היית בסך-הכל בן- 13, אני בת-11 ומורדי בן-9  כשנותרנו לבדנו להתמודד עם הגורל האכזר. עם אובדן ההורים, נשארנו לבדנו לדאוג אחד לשני ולהצליח להשאר בחיים שלושתנו. בעצם, אם לא היינו מקבלים את החינוך הנכון, לא היינו מצליחים לשרוד. הדרך היתה פרוצה לטוב ולרע. דיברנו יחד הרבה. היתה שימחה, היה עצב, היה רעב והיתה הרבה התמודדות.

אתה זאב, תמיד היית חוט השידרה שלנו, אפילו שלא תמיד היינו יחד, תמיד ידענו שיש אותך, האח הגדול. תמיד היינו גאים בך. בדרך שהלכת, בכוח שהיה בך לחשוב ולהתמודד עם כל הדברים שהחיים זמנו לנו.

בנית לך משפחה נהדרת. אישה טובה, מבינה ואוהבת, בנות נפלאות ומוכשרות, אמהות למופת ונשים טובות לבעלים - וזה הכל מהשורש שלך.

היית אומנם קשוח, דרשת דברים כי רצית את המושלם. אולי בזמנו זה היה קשה לסובבים אותך, אבל התוצאה הסופית נהדרת ומושלמת.

לאחרונה היית גאה, רגוע. הגעת לדבר שהרבה אנשים רוצים להגיע אליו - לשלוה ולנחלה. הנכדים היו בראש דאגתך.כמה אהבה נתת להם. הם יגדלו ולעולם לא ישכחו איזה סבא נפלא היית בשבילם.

היית אח למופת, חבר טוב, דאגן ואכפתי, בעצם כל מה שמחפשים באדם. אני מצטערת על כל אותם דברים שעברו עליך ולא הייתי איתך ולידך. חדרת לי לנשמה. המון זכרונות עולים וצפים על רצף הזמן: אהבה, שינאה, ידידות ושוב אהבה...  ואלה בעצם החיים. גלגל של התחלה וסוף. יש לי המון מה לכתוב והמילים לא יגמרו לעולם.

אחי היקר. לעולם ועד אכאב את הכאב שלא אוכל לתת לך יותר חיבוק ונשיקה, אבל תמיד תהיה בתוך נשמתי.

יש היום העצוב

יש מחר התקווה

יש אור החיים

ויש החושך הקר.

 

אחותך האוהבת -

חוה