ר׳ יהודה לייב כהן
כתב א. מ. קולר
דמות ערה וחיה: תמיד פעיל, עסוק, ממהר, אץ לעסקיו. רב־פעלים בהיותו בעל בית בעירו, מן העוסקים בצרכי ציבור באמונה לא מצא אפיק למרצו בחיי העבודה, אם כי אהב את אנשיה. הקבוצה לא מצאה עדיין את הדרך למיזוג שלם של ההורים בתוך המסכת הכללית שלה. לא נמצא עדיין הרקע שעליו תהיה אפשרות לאיש הבא־ בימים, הבא לחיות עם ילדיו בקבוצה, לחיות את חייו מתוך הרגשה שהוא ממשיך כאן בעצמאותו ובפעילותו בעסקי פרט וכלל כלפנים, בהיותו בעל בעמיו. ההורים השלימו — ואפילו הם ממלאים את חובתם בעבודה ככל יכלתם — עם הפסיביות בעניני המשק והמקום בכלל.
לא כן ר׳ יהודה ליב: נוסף על חולשתו הגופנית, שמנעה ממנו את האפשרות לעשות בכל עבודה שהיא, גם מזגו הסוער ותכונתו הדינמית לא נתנה לו להשלים עם הווי של ״הורה״ בקבוצה ולשקוט על שמריו. כי על כן ראינוהו נע בדרכים על מזודותיו וילקוטו. איש דתי היה, והרבה מזמנו וממרצו הקדיש למוסדות דתיים שונים. עם זה היה ידיד נפש ואוהב נאמן לקבוצה ולאנשיה, שאליה היה שב, מקץ ״ששת ימי המעשה״, אל משפחתו וביתו בקבוצה, למנוחת גוף ונפש בתוכה.
הלך מאתנו יהודי יקר, ציוני מסור, אוהב עמו לבלי גבול, אשר שזר את עצמו במסכת החיים החדשים שיצרו בניו וכל חבריהם אתם, וברכתו, ברכת כוהן, היתה תמיד עליהם ועל מעשיהם. יהי זכרו ברוך בתוכנו.
גבע, י״ט כסלו תש״ה