הנצחה בקבוצת גבע

סבתא מרים כהן

(שלושים לפטירתה ביום ו' בחשון — 22 לאוקטובר חשט״ז)

נסתלקה מאתנו בשיבה טובה, בדעה צלולה, במחשבה בהירה ובערות כל החושים. עד יומה האחרון הצטיינה בחיוניות מפליאה ובאופטימיזם בריא, קיבלה באהבה ובירכה על כל אשר זימן לה גורל החיים. לא היתה דבוקה ומשועבדת לנכסים שברכוש. ראתה את אשרה ואשרם של בני מש­פחתה בסיפוק שאיפותיהם. זכתה להיות אם וסבתא אהובה ומכובדת - לבנים, נכדים ונינים בגבע, כנרת ואורים אשר בנגב. שלושים שנה עשתה את דרכה יחד עם בניה בקבוצה, מחוף הים בחפצי־בה אשר על־יד חדרה ועד גבע. היתה מן האימהות, אשר ידעו  לעודד את בניהן  בדרכם החלוצית. ישותה הפכה לחלק בלתי נפרד בנוף קבוצתנו.

זכרה נארג בתוכנו בנימי אהדה וכבוד. 

לייבוש

אמא שלנו

כתבה דינה גולן

אמא שלנו נולדה במוסקבה בשנת 1873 למשפחה אמידה ברוכת ילדים.

אביה איש חכם ומשכיל, כמעט לא התערב בענייני המשפחה. ״יש לי ילדים טובים, אינני מבקש מהם דבר שלא ידעו לעשות, לכן הם תמיד נשמעים לי״, היה אומר. אמה מתה בלדתה אותה. וכך היא גדלה וחונכה ע״י אם חורגת — אשה טובה מאוד, והבית התנהל תמיד בכבוד ובשלוה. היא גמרה בי״ס עממי בהצטיינות ועל אף שידולי המורים להמשכת הלימודים, בחרה ללמוד את מקצוע התפירה. ברצונה היה להיכנס בין החוג המביא תועלת בהקדם. צורך חמרי ברווחיה לא היה, אבל היא התחילה במהירות לתפור לכל בני המשפחה. אחריה נולדו עוד שני אחים ואחות אשר אהבה אותם בכל נפשה והתמסרה להם מאוד. בבוא הזמן נתנה להם את האפשרות לקבל השכלה גבוהה. כנראה, שהפסקת הלימודים בגיל צעיר פיתחה בה אהדה גדולה ללימודים, והיא תמיד נתנה עזרה חמרית ועידוד לכל צעיר וצעירה, שהזדקקו לעצתה או  לעזרתה, בהמשכת לימודיהם.