הנצחה בקבוצת גבע

רבקה לקס

רבקה לקס לבית רוזנצווייג נולדה ב 1918 בשלהי מלחמת העולם הראשונה בעיירה קלצה בפולין.

רבקה, בת למשפחה בת שבעה ילדים שמצאה פרנסה בדוחק מחנות מכולת ואפיית לחם. אביה נפטר בגיל צעיר בהיותה נערה היא נרתמה לסייע בפרנסת המשפחה במכולת וחלוקת לחם.

רבקה זכתה לחינוך יסודי בלבד.

בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין ותוך זמן קצר הגיעו לעיר קלצה.

מלחמת העולם השניה שהביאה שואה על העם היהודי לא פסחה על יהודי קלצה. בעיר הוקם גטו אליו קובצו היהודים. הצעירים ובהם רבקה ואחיותיה, נלקחו למחנה עבודה ליצור תחמושת ונשק. ארבע וחצי שנים של עבודה קשה, קור, רעב ומחלות.

יהודי קלצה גורשו לטרבלינקה ביום הכיפורים בשנת 1942. הנשים והילדים הושמדו מיד והגברים החזקים הושארו לעבוד במחנה, ביניהם היה גם משה לקס שאשתו ושלוש בנותיו הושמדו בטרבלינקה.

משה שרד את טרבלינקה ובעת המרד שפרץ שם ברח וניצל.

רבקה, שאחת מאחיותיה מתה במחנה העבודה מטיפוס נשארה אף היא בחיים לאחר שהגרמנים עזבו בבהילות את מחנה העבודה מאימת הרוסים המתקרבים.

רבקה ומשה, פליטי האימה הנוראה, מצאו זה את זו ונישאו. הם שמו פעמיהם לקלצה עיר הולדתם. בעיר מצאו כי רכושם נשדד והוחרם ע"י שכניהם הפולנים שהיו עוינים את עצם חזרתם. לאור מצב זה יצאו את העיר ונדדו ללא מטרה ברורה. ימים ספורים לאחר צאתם ערכו הפולנים פוגרום בניצולים שחזרו מהמחנות והרגו עשרות מהם.

רבקה ומשה הגיעו לגרמניה למחנה עקורים שם ניהל משה בית יתומים יהודי, שם גם נולד בנם הבכור אברהם.

כל חייה ריחפה השואה כצל בנפשה של רבקה והיתה מאפילה גם על השמחות, עם זאת היא ציינה את נצחונה על היטלר הן בעצם השרדותה, הן בילדיה, בנכדיה וניניה ובאריכות ימיה.

רבקה, משה ואברהם עלו לישראל ב 1949 באניה "עצמאות". באותה ספינה באו גם כסניה ויהושע רימון ז"ל ובנותיהם צפורה וחנה יבדל"א.

עם בואם הגיעו למחנה עולים בפרדס-חנה ומשם למושב עין-עירון שם קנו משק והחלו חיי עמל של חקלאים, ללא נסיון וידע אך תוך חריצות וראו ברכה בעמלם. בעין-עירון נולד בנם השני ישראל.

משה הצהיר כי אחרי השואה אין אלוהים ועבד בשבתות ובחגים. כף רגלו לא דרכה שוב בבית כנסת. אך את אברהם שלח ללמוד את ההפטרה לבר-המצוה לצורך עליה לתורה.

לאחר מותו של משה ב 1978 המשיכה רבקה להחזיק במשק בעין - עירון בתקווה שאחד הבנים יקח על עצמו את המקום.

מאחר והדבר לא קרה, מכרה את המשק ועברה לגור אצלנו בגבע ליד משפחתנו.

כ-20 שנה היתה בגבע, עבדה בשקדיה ובבקרה והפליאה לסרוג ולהכין מבחר תבשילים עם טעם של בית יהודי.

פגיעה בבריאותה הביאה אותה להחליט לעבור לבית-אבות תחילה בשדה נחום ואח"כ בבית אלפא.

לפני שנתיים כשהתאפשר הדבר, חזרה לגבע, לבית-סביון שעובדיו העניקו לה טיפול מסור עד יומה האחרון ועל כך נתונות להם תודותינו.

תודה לכל בית גבע על האפשרות שניתנה לרבקה לחיות בגבע ולהיקבר בה.

חיים ארוכים חיתה רבקה, ארוכים וקשים, כך היא ראתה אותם אך עם כל הקושי לא רפו ידיה ולא פחתה האהבה והדאגה שהעניקה לנו, לילדיה ולכל משפחותינו.

יהי זכרה ברוך

צלילה לקס