פרידה מצבי לנדאו
כתב דני פלג
הלב מסרב להאמין. צבי איננו.
אמש עוד ראיתיך ליד מכונת הסלילה במפעל "בקרה". ראיתיך צועד במסלול הקבוע סביב גבע, ומקומה של הרפת לא נפקד.
היית, צבי, איש מלא מרץ, כח ואמונה. איש מאד מיוחד, חכם וסקרן. סוציאליסט, על-פי הגדרתך. ופתאום הסתלקת. בשקט, בצניעות, ללא התראה, כמעשה צדיקים, בחג-השבועות.
מתוך הקלטת שהשארת לדורות הבאים, אני מצטט את מילות הסיכום שלך:
"אני אומר זאת בלב שלם ומתוך אמונה מלאה בדרך- החיים בה בחרתי. דרך החיים בקבוצה נתנה לי סיפוק מלא וביססה את הכרתי, שהיתה זו הדרך הנכונה. לדעתי, עדיין יש לתנועה הקיבוצית תפקיד נכבד בעתיד, הן בהיבט הסוציאלי והן בהיבט ההיסטורי".
צבי נולד בשנת 1917 בעיירה גורליצה, אשר בחבל גליציה שבפולין. צבי, בן למשפחה מכובדת, ציונית, תרבותית ומסורתית. בעיירה, אשר מחצית מתושביה יהודים, לבית הכנסת היתה הולכת משפחת לנדאו בחגים בלבד.
חבר-ילדות של צבי, מונק, מספר, שעם צבי (הלק), הילד בעל הבלורית השחורה, נהגו לשחות בנהר הסמוך, לשחק בכדורגל מסמרטוטים ומה שהפליא מכל היה, שהלק ידע להבחין על-פי הרעש בלבד איזו מכונית זו ומאיזו פירמה המכונית.
צבי, הצעיר בבני המשפחה (אח ואחות בוגרים בעלי השכלה אקדמאית), למד בבי״ס יהודי עד כתה ד'. מכתה ה' עבר ללמוד בגימנסיה הפולנית ולמד בה עד כתה י״ב והשלים בה תעודת בגרות.
לסבא וסבתא של צבי היה משק חקלאי, ואחד מזכרונות הילדות העזים ביותר של צני היה, שהאיכר נתן לו לאחוז במחרשה, כך שהקשר של צבי לחקלאות ולבעלי-חיים בפרט, היה טבוע בו מגירסא דינקותא. בגיל 11 הצטרף לתנועת הנוער הציונית "השומר הצעיר", אשר אחיו הבוגרים היו ממייסדי הקן בגורליצה.
כאן ספג צבי את החינוך הציוני, סוציאליסטי, שהשפיע ביותר על מהלך חייו. ללימודי החקלאות באוניברסיטה הלך מסיבות ציוניות, על-מנת להכשיר עצמו לחיי קיבוץ בארץ-ישראל.
צבי חש בקטסטרופה המתרגשת ובאה על יהדות אירופה ופולין בפרט, ועוד בטרם סיים תואר ראשון עלה צבי ארצה. זה היה בשנת 1937. משפחתו נשארה בפולין ונספתה בשואה. צבי עלה ארצה תוך שימוש בתעודת-סטודנט של הטכניון בחיפה. שבועות מספר למד צבי בטכניון והגיע לקבוצת גבע בפברואר 1938.
בגבע נשא לאשה את יונה לבית מה-נעים, מגרעין ליטא- לטביה. בשנת 1940 נולד בכורו נחום (נחומיק), בשנת 1944 נולד חיים (חיימול), ובשנת 1949, בת-הזקונים יהודית (דיתה).
לפני כעשר שנים, באוקטובר 1987, אירע אסון כבד. יונה מצאה את מותה בתאונת דרכים מחרידה בצומת גבע. צבי נותר לבד. האמונה בצדקת הדרך ותמיכת המשפחה מאפשרים לו להתאושש מאסונו, וצבי ממשיך להיות מעורב ופעיל בעבודה ובחברה עד יומו האחרון.
ענף הרפת וגידול הבקר הוא הציר המרכזי בחיי צבי. היה כאן שילוב של עבודה, אהבה עמוקה למקצוע ולמעשה, מפעל חיים.
את דרכו בגבע התחיל צבי דווקא בענף המספוא וכנהג משאית. הוא עבד שנה בענף המספוא, והחל משנת 1939 בעבודה בענף הרפת במשך עשרות שנים. מתוכן, שנים רבות באגודת "און" להזרעה מלאכותית. צבי החל בהזרעה מלאכותית ברפת גבע משנת 1939 תוך שימוש בפר המקומי, כמנהג הימים ההם. תוך מספר שנים הבינו בעלי הרפתות, שרק אגודה גדולה להזרעה מלאכותית היא שתקבע את הקידום הטיפוחי של ענף הבקר לחלב, כיוון שרק אגודה שכזאת תוכל לנקוט ברירה יעילה יותר של פרי הרבייה, תוך ניצול מירבי של המצטיינים שבהם. ואכן, מיזוג המשקים לאגודות אזוריות בשלב ראשון ולאחר מכן מיזוגן לשתי אגודות בלבד, בדרום ובצפון, היה לעובדה.
צבי הצטרף בשנת 1949 לאגודת "און". במשך עשרות שנים הוא שותף להשבחת עדר הבקר בישראל - החל מבחירת האימהות (העתודות) לגידול עגלי הרבייה, דרך מבחני הצאצאים הממוחשבים, וגמור בהתפתחות טכנולוגית של ההזרעה והטיפול בזירמה.
צבי, בעבודתו ב"און", שילב גם יכולת מקצועית גבוהה ועסק בתחום האדמיניסטרטיבי, כלשונו, סדרן-עבודה של האגודה שנים רבות ובר-הסמכא בקביעת סוג הרכב למזריע.
הרפת בגבע היתה לצבי מקור של סיפוק וגאווה. אנחנו, הרפתנים הצעירים, ראינו בו גם חבר צוות וגם סמכות מקצועית ולא רק בתחום הפוריות. צבי חוזר לרפת גבע לאחר צאתו לגמלאות מאגודת "און". בשנים האחרונות עבר למחלקת סלילים במפעל "בקרה" ובה עבד עד יומו האחרון.
ה״הדר הפולני", ברכת ה"סרווס" בבוקר, הדוגמא האישית של חריצות ומסירות איו-קץ לכל תחום שעסק בו - יחסרו לי מאד.
ולמשפחה, לבנים נחומיק וחיימול, לדיתה, לנכדים - יכולים אתם להיות גאים באבא-סבא צבי.
תנוח צבי בשלום באדמת גבע, שכה אהבת.
דני פלג