נרשם מפי שניאור רצין
אנו, חלוצים וחלוצות, מגשימי תנועת הנוער "גורדוניה", בליטא ובלטביה, באנו לגבע כשהיתה בת חמש-עשרה שנים לכאן, "אל הגבעה שלנו".
זה היה בשנים 1935-36 כשעלינו ארצה וחנן היה מבין ראשוני קבוצתנו שהגיעו לגבע.
בבואי, חנן כבר הספיק להיות בגבע כחצי שנה ונראה בעיני כאחד הותיקים. מצא את מקומו בענף קבוע, במספוא. עיקר העבודה היה אספקת מזון לפרות. העבודה היתה ידנית בעיקרה והיתה קשה מאד.
חנן נולד ב 1915 בעיירה יהודית לינקובה שבליטא. היה חניך בתנועת "גורדוניה" בעיירה וכשהגיע למדרגת "מגשים" (בגורדוניה היו שלש שכבות: צופים, מתעוררים, מגשימים) והוא בן עשרים, עלה ארצה. מקום ריכוז הגרעין נקבע בגבע עוד בחו"ל.
בסוף 1936 היינו יותר משלושים חברים וחברות צעירים, כגרעין בגבע ועלתה השאלה - האם להקים קיבוץ חדש או לחזק את גבע. בלשון התקופה דאז: האם עדיף להקים קיבוץ חדש או להמשיך לחלוב את הפרות בגבע. בעזרת יעקב רז ורות נימצוביץ-רוטברד, שהיו מדריכינו לחיי קבוצה נפלה ההכרעה להצטרף לגבע. קבוצתנו הוסיפה לגבע גוון תנועתי שחסר לראשוני הקבוצה, שלא היו יוצאי תנועות נוער. וגם תיקנו את הסולם הדמוגרפי בגבע.
חנן ניחן ביכולת התמדה רבה, שנים עבד במספוא אחר-כך עבד ברפת כשלושים וחמש שנים, ורק לאחר לחצים, ניאות לעבור למפעל "בקרה". שם עבד עד הרגע האחרון של מותו החטוף, ליד המחרטה שלו שם כרע נפל.
חנן היה איש משפחה חם, דואג ויודע לתמוך ולהעריך את בני משפחתו. לא הרבה לדבר והתבטא רק בחוג מצומצם של חברים, או בחוג המשפחה. חנן היה "איש ספר", היה קורא ספרים כפייתי ממש וכמעט שאין ספר בספריתנו הגדולה שחנן לא קרא. מעגלי חייו הסתכמו בעבודה, בית ומשפחה וספרים. היתה לו גם תבונת כפיים, אהב לעשות תיקונים בכלי חשמל שהתקלקלו ובתיקונים טכניים אחרים, ולא אחת נעזרנו בתבונת כפיו זאת. הכל נעשה אצלו כאילו בקלות רבה.
זכה חנן וארבעת בניו יבל"א נטועים כשתילי זיתים על אדמת גבע שלנו, נישאו והולידו צאצאים. חנן היה סבא חם והרבינו לראות אותו בשבילי גבע נושא נכד או נכדה קטנים על זרועותיו ולחיו צמודה ללחיים באהבה רבה.
ביתם של חנן ושרה היה מרכז חם ואוהב למשפחת לב הענפה, בו התאספו והיו מבלים שעות רבות.
חנן במותו כמו בחייו שקט, צנוע ונחבא אל הכלים, כך אדם חוזר לאדמה.
שניאור רצין