בדרכו המיוחדת
כתב נחמן
מאז בואו לגבע, לפני 57 שנים, איפיינה את חנן דרך חיים מיוחדת לו: התמדה גמורה ושלמה בעבודה וטיפוח שקט וחם של המשפחה. משנים רבות ורחוקות זכורה עבודתו של חנן במספוא. חסכן מובהק בדיבורים, ומשקיע כל כולו במעשים. כשכל העובדים שם היו צעירים יחסית, חזקים וזריזים במלאכתם, היה חנן זריז מכולם. בלא "שוויץ" של ראוה, היה מהיר ביותר כקוצר, כמעמיס וכמבצע כל מה שהיה נחוץ. את "הסקינרים", אלה המכשירים שהיו מניעים את צנורות ההשקיה ימינה ושמאלה, לצורך המטרת כל השטח, היה חנן מתקין ערב-ערב לקראת השקיית הלילה. מה שאחרים היו מתלבטים בהתקנתו שעות ארוכות, היה חנן מבצע בקלות, במהירות ובמיומנות מוחלטת.
הכל ידעו כש"חנן מכין את ה"סקינרים" להשקיית הלילה, יהיה בסדר!" וכך שנים על שנים. אחר-כך, בעבודתו ארוכת השנים ברפת. יום אחר יום, בהתמדה מופלגת, היה עושה שם את מלאכתו בחליבה, בחלוקת המזון, בעבודות הנקיון ושאר העבודות שברפת, במהירות ובשלמות ששום עובד אחר לא יכול היה להשתוות אליו. וזאת, מבלי להשחית זמן וכוחות על דיבורים וסיפורי מעשיות. ולבסוף, בתחנת העבודה השלישית הממושכת והאחרונה שלו בגבע - ב"בקרה".
תבונת כפיו המיוחדת, זריזותו והתמדתו, הפכו אותו לאבן-פינה בציבור העובדים ב"בקרה", לאחד מאלה שעליהם נשען המפעל ועשייתם הופכת אותו לבסיס הקיום העיקרי שלנו. יום יום, שנה אחר שנה ראית אותו פוסע בדרך ל"בקרה" וממנה, כתפו האתת שמוטה קצת, ראשו נוטה מעט הצידה ורגלו נמשכת כאילו במאמץ מיוחד. בכל התקופות האלה, כמעט ולא נטל עליו חנן שום תפקיד ומשימה שמעבר ליום העבודה עצמו. הוא חש את עצמו, טוב ושלם בעבודה עצמה, ונרתע כנראה, מלהכנס לתחומים נוספים בהם יצטרך להתעמת, או להורות לאחרים מה ואיך לעשות. אף כי היו לו השקפות ודעות משלו בענינים אלה, כמו גם בענינים הכלליים של הקבוצה והמדינה.
היטב זכורות לי הופעותיו המעטות באסיפות, בשנים רחוקות למדי. הן בלטו בקיצור דבריו, אבל, בבהירותם המיוחדת, בניסוחם המדויק והחד משמעי, וגם בעצמאות גישתו שלא פעם נגדה את הלך הרוח הכללי. אבל, כאמור, הוא לא אהב זאת ונמנע מזה ככל האפשר.
גם "איש ספר" היה חנן. אף כאן, מהיר היה בקריאה ומרבה בה. זו היתה, אולי, לאחר אהבתו למשפחה, אהבתו הגדולה. וכדרכו, אף כאן, את דעתו על ספר היה מחווה בקיצור נמרץ, ובבהירות גמורה ומוחלטת. וכך, העבודה, המשפחה והספר - היו שלושת מעגלי עולמו ומחשבתו. בכולם, השקיע עצמו בדרכו המיוחדת. מצניע לכת ומרבה מעש, מאותם אנשים שהמשורר כינה אותם "ענווי עולם".
אפילו פטירתו, בחטף התרחשה, ללא סימני התראה חיצוניים, על משמרתו, בתוך העבודה, לפתע צנח והשיב את נשמתו.
זכה חנן ויחד עם שרה רעיתו וחברתו הנאמנה לדרך ולחיים, הקימו בגבע משפחה עניפה ורחבה שאפפה אותם אהבה וחום, כאשר ביתם הוא לב המשפחה והדבק המלכד
אישיותו השקטה והאוהבת של חנן זכתה לגמול של אהבה, כבוד והערכה מכל בני המשפחה וכך גם מחברי גבע.
יהי זכרו ופעלו ברוכים בתוכנו.
נחמן רז