הנצחה בקבוצת גבע

מילות פרידה מחברתי היקרה

שרה ואני נפגשנו לראשונה יום לפני עלותנו ארצה בתחנת הרכבת בקובנה (עיר הבירה של ליטא דאז) ומאז כל הזמן אנחנו בחברות טובה.

הגענו לגבע האחרונות מקבוצת "גורדוניה'' ליטא־לטביה והקליטה לא היתה קלה אם כי חברינו כבר התאקלמו במקום. על אף האידיאלים הציוניים וה"גורדונאים" המציאות, כמובן, קצת אחרת. היה לנו נעים להיות ביחד ולהתלבט בהרבה בעיות שצצות בחיים. שרה נכנסה לעבוד ברפת. קינאתי בה על הסתגלותה לבלות שעות בקרב הפרות וגם ליהנות מזה... שרה היתה אופטימית: בכל מקום שעבדה הצליחה לקשור קשרים טובים עם העובדים. שיא הסיפוק בעבודה היה לה (וגם לי) בטיפול בגיל הרך. זאת היתה עבודה חשובה בעינינו להקנות לילדים הקטנים התמימים הרגלי נקיון, אכילה, לספר סיפורים, לשיר שירים וכיו״ב. לשרה לא היה קשה במיוחד, כי בחכמתה ובתבונת כפיה הצליחה להתחבב על הילדים וההורים. חוץ מהטיפול בילדים היתה מפתיעה אותם במתנות מעשה ידיה הברוכות.

עם השנים שרה התחילה לעבוד במתפרת הילדים. שם, כמובן, הצליחה מאד, כי את מקצוע התפירה ידעה עוד מחוץ לארץ. השנים חולפות ועוברות מהר. אחרי שבנתה את ביתה עם חנן, הקימו יחד משפחה יפה. ראית את האושר שלה בכל פגישה עם הבנים, הכלות והנכדים - כאילו קצת פיצוי על משפחתה הגדולה שנספתה בשואה. עם כולם שרה הסתדרה בנועם והקימה בית למופת. אך לא לעולם חוסן! הזיקנה אורבת, וצצות הרבה מחלות: הקשיים בראייה והזדקקות לעזרה, אפילו פתקים והודעות שונות - גרמו לה הרבה סבל....

אני רואה אותה שוכבת במיטה, מנסה להסתיר את כאביה ופחדיה וכולם רוצים להקל עליה, אך לא ניתן. רק לחבקה ולנשקה.

יהי זכרה ברוך

באהבה, חברתך יונה ברקאי

תולדות חיים של שרה:

מתוך עבודת ׳שורשים׳ של עתליה - אפריל  1998

נולדתי ב- 28.12.1915 ברוסיה, כיוון שמשפחתי ברחה במהלך מלחמת העולם הראשונה מליטא לרוסיה. כשמלאו לי שלוש שנים המשפחה חזרה לליטא בשנת 1918  לעיר קופישוק. (ליטא לפני המלחמה הייתה עצמאית, עד שרוסיה כבשה אותה, וכיום היא עצמאית שוב).

הגויים, תושבי העיר, עסקו בחקלאות, והיהודים היו בעלי חנויות ועסקי במסחר. בעיר הייתה קיימת גימנסיה ליטאית ובית-ספר יסודי ביידיש. בזמני לא היה בית-ספר עברי.

הקהילה היהודית הייתה מפוזרת בכל העיר. בעיר היו ארבעה בתי כנסת, שניים מהם היו שייכים ל'חסידים' ושניים ל׳מתנגדים׳. (ה׳חסידים׳ האמינו בביאת המשיח והעריצו את הבעל-שם-טוב, שהיה רב ידוע כמרפא את הגוף ואת הנפש, בעזרת צמחים).

תנועת  החסידות התפשטה  מהר במזרח אירופה, התפשטות התנועה נתקלה בהתנגדות עזה מצד ה'מתנגדים' ה׳מתנגדים׳ לא אהבו את דרך התפילה של ה'חסידים', שהייתה מלווה בשמחה גדולה. כמו-כן, ה׳חסידים׳ נהגו להתפלל  בבתי-תפילה נפרדים. הם אכלו בשר  שנשחט רק באמצעות סכין השחיטה  שלהם. ה׳מתנגדים׳ חששו מפילוג  בעם ומביטול תורה.