מתי ליפשיץ
נולד 1913
נטמן בגבע 1999
שלושים למתי
לפני כשלושים וחמש שנים הכרנו את כרמלה ומתי. היה זה כאשר חברנו הטוב, דב, נעלם בחיפה.
לאט לאט הבנו שצריך לחפש את האשה והשמועות הוליכו אל שלומית, בתם של כרמלה ומתי, אחותה של שיפי.
זה היה רק אתמול... בשנת 1964, כשאנו, חבורת חברים מבת-ים ״נפלנו״ על כרמלה ומתי ברמות רמז.
באנו לחקור ולבדוק איכה חברנו נפל ברשת. כרמלה ומתי, מטעמים מובנים, ניסו להרשים אותנו שהמדובר במשפחה טובה, וכי בתם שלומית, ראויה לחברנו דב. מיד, כהרף עין, נערך שולחן ועליו כל טוב הארץ.
כרמלה שואלת ומציעה ומתי מספק במהירות ובלי אומר. במשך יום שלם אכלנו ושבענו, דברנו וצחקנו, ונהנינו עד בלי די. חשנו בבית.
מתי וכרמלה הפליגו בסיפורים על תקופת הישוב בטרם המדינה, על קיבוץ גבע ועל העמק, על הצבא הבריטי, על חיפה האדומה, מכון המים של חיפה, על כרמלה המורה, עזיבת הקיבוץ המעבר לעיר ועוד ועוד.
אנחנו, שהיינו שבעים מרב זלילה, שתינו בצמא כל מילה, סיפור וחוויה.
שני ציונים, במלוא מובן המילה, אנשי עמל, שנדבקו בצעירותם בחלום הסוציאליסטי,
בעבודה עברית ובמדינה יהודית, היו מאז לחלק ממשפחתנו, כהורים ממש.
מאז, כשנפגשנו או כשדברנו בטלפון הייתי אומר למתי: ״שלום מפא״יניק״ והוא היה משיב לי ״אין מה להתבייש״.
מתי היה בן חורין בארץ ישראל, ששעבד עצמו מדעת ובאהבה לשלשה: למפעל הציוני, למשפחתו ולכרמלה.
״כרמוליק״ היתה אהבתו, אליה היה קשור בעבותות של אהבה, הערכה ודאגה.
למען משפחתו עבד משחר ועד ליל, אך לא שכח ולא זנח את ״הפועל״.
כל רצונו של מתי היה לדעת מה רוצה כרמלה ומה צריכות בנותיו ־ שלומית ושיפי. וכאשר גילה כי מסתירים ממנו צורך מסוים, ולו מפאת התחשבות, היה עומד נעלב ופגוע ואומר ״לא אומרים״, כלומר, ״לא מספרים לי״. על פניו ראית כי היה נכון להביא את השמש לכרמלה ואת הכוכבים לשלומית ולשיפי.
מה גרם למתי אושר? להיות בחיק המשפחה - עם כרמלה, הבנות, החתנים, הנכדים והנינים ־ ללא תנאים וללא דרישות.
דב ושלומית רכשו פעם פיאט 500 סטיישן ואח״כ סאאב סטיישן. במכוניות אלה הם גמאו מאות אלפי קילומטרים בין בת-ים, חיפה וירושלים.
מי שלא ראה את מתי יושב במושב האחורי של מכוניות אלה, כשפניו, בכוון הפוך לכוון הנסיעה, מבצבצות בין ערימות בגדים, מזוודות וקופסאות קרטון, כשהנכדה שרון במושב האמצעי בזרועותיה של שלומית ־ לא ראה, כנראה, מקלען אחורי השומר על נכדתו הישנה.
מתי הוא דוגמא למסירות ללא סייג, השוכנת בגוף צנום המופעל ע״י נפש המסתפקת בפחות מאשר מעט.
על כתפיו ראש אנליטי בלתי מתפשר, שלא היה מבייש מהנדסים מדופלמים, ובחזהו לב יהודי חם ורגיש עד להחריד.
היה שלום מתי.
היה שלום מפא"יניק אהוב.
איציק ומאירה מילנוב