הנצחה בקבוצת גבע

סבא

גו זקוף, ראש שיבה, חיוך על הפנים — כך נזכור את סבא.

ודמות זאת תלוונו בכל אשר נלך:

— בלכתנו לדוג — בילוי אשר למדנו מסבא לפרטי פרטיו — החל מהכנת החכה וכלה באכילת הדג.

— בטיולים בסביבת גבע — ניזכר בסיורים הארוכים עם סבא לגילוי קיני צרעות, כשב­ידו כד עם תה ממותק — צידה לדרך.

— בקציר העומר — יחסר לנו בראש הקוצ­רים, בחולצה לבנה, סבא עם החרמש, קוצר בתנועות קצובות ומדודות, לא מניף את ה­חרמש לגובה, אלא קרוב לאדמה, בחגיגיות ובהתמדה.

— במוצאי שבת, בהתאסף המשפחה — סבא במקום קבוע על הספה, מברך בכל מאורע משפחתי ונהנה מכל המהומה שמקימים הנכ­דים והנינים.

— במכוורת — הריח המיוחד של עשן ודונג, ריח שדבק בסבא — הדבש, שלמדנו מסבא לזהות את הצמח ממנו נעשה, לפי טעמו, וני­זכר גם בימים רחוקים יותר כאשר סביבת ה­מכוורת שימשה גינה משפחתית לגידול חמ­ניות, בוטנים, פרג ותירס מתוק.

בפרטים אלה וברבים אחרים הקשורים לגבע ולמשפחה, נזכור את סבא — כי הוא חלק מ­המקום הזה.

ורד