קטעים מזכרונותיו של ראובן

 

***

...הדרך היתה קשה וגם ארוכה (כי הכביש טרם היה) ולכן הגענו בלילה למטולה. לנו במטולה במלון ואח״כ הופיעה הצעה שנתייצב שני פועלים לתל־חי. רוב הפועלים נשארו במטולה לנטוע עצי אקליפטוס. תל חי של אז היתה חצר סגורה. את האדמה עבדו פעם אכרי מטולה ואח״כ יק״א מכרה את זה ליהודי מחו״ל. השאלה היתה שהאדמה תעובד ע״י יהו­דים. אני ועוד פועל אחד חריט ז״ל היינו ה­שניים שהלכו לתל־חי. כל החורף היינו שנינו בחצר הזאת. היו לנו שני זוגות פרדות וציוד לזה. זקן ממטולה ששמו היה פיין, (הסבא של מפקד חיל האויר של עכשיו) היה יורד ממטולה בימים יפים ומלמד אותנו לזרוע ביד ועוד עבודות חקלאיות. כמו׳׳כ בימים שאי אפשר היה לחרוש נטענו שתילי אקליפטוס במקו­מות נמוכים.

ככה עבדנו כל החורף ובאביב כשמזג האויר נהיה יותר חם התחילו היתו­שים (מהחולה שהיתה אז במלוא גדולתה) מת­קרבים לתל־חי, משמיעים זמזומם ותוקעים את רעלם. באותה תקופה התחלתי לקדוח הרבה. נחלשתי מאד עד כדי כך שבעובדי ב­אדמות הנמוכות של תל־חי ובחוזרי לפנות ערב מהעבודה כמעט ולא יכולתי לעלות הגבעה לתל־חי. נבדקתי אצל הרופא ממטולה ודרש ממני שאעזוב את המקום ואעבור למטולה. בבואי למטולה מצאתי את כל הפועלים, ביני­הם היה ח. שורר ז״ל עורך "דבר", שבאנו יחד לגליל העליון בתחילת החורף. רובם עבדו ב­נטיעת אקליפטוסים.

כעבור חודש, חודשיים התחזקתי כי חדלתי לקדוח וחזרתי לכוחותי. התקופה היתה אביב ובעמק עיון (שהיה שייך אז לאכרי מטולה כיום ללבנון) גדל תלתן פרא יפה מאד. האכרים חפשו פועלים שיודעים את מלאכת הקציר בחרמש. עבדתי בקציר ה­תלתן הזה והעבודה השתלמה יפה. פי ארבעה מאשר שכר פועל יומי רגיל. אני זוכר שהייתי מרויח מגידה ליום (מטבע תורכי)...

***

...בסה״כ עלינו 16 איש — חברים וחברות. בשבת ביום השני לעליתנו התחלנו להתארגן. ביום הראשון הספיקו רק להקים את האוה­לים ולסדר את הפרדות באוהלים, הבעיה ה­ראשונה היתה מים, מצרך חיוני לבעלי חיים. אבל בגבעה אין מים ולכן צריך היה להביאם. היה לנו מקור מים מלמטה ע״י הכביש ה­ראשי, אז קראו לו עין טבעון. מים לפרדות פתרנו — היינו מורידים אותם לשתות מה­מעיין, אבל לאנשים לא היתה שום ברירה אלא להביא מים בחביות, בעגלות. זה היה בימים יפים, אבל בימי גשם — הובלת המים היתה קשה מאד, לא פעם שקעו העגלות ב­בוץ, וצריך היה להביא את המים למעלה ב­דליים או באמבטיה.

השכנים הכי קרובים לנו היו ערביי הכפר קומי. אך גם ביניהם היו שהתנגדו להתישבות יהודית, הנה פעם אני ועוד חברים יורדים להביא מים מהמעיין והנה אני רואה שורה של ערבים מהכפר יורדים למעיין ורוצים למ­נוע מאתנו לקחת מים בנמוק שהמעיין שייך להם. איך שהוא גמרנו בשלום והצטיידנו ב­מים. למזלי ידעתי שבראש הכפר עומד שייך בדואי, שמו אבדלה חסן. ביומנו של קולונל קרש ז״ל נזכר השם והוא היה מאוהדי ההתישבות היהודית. הודות לשייך זה, נמנעו הרבה קטטות.

לאחר שנתקלתי בעניין זכויות (כביכול) שתבעו הערבים מקומי על מעיין עין טבעון, התחלתי להתעניין בשאלות הערבים. מי הם הערבים שלקחו חלק מאדמות גוש נוריס, ל­עבד, אני מדגיש חלק כי החלק הגדול של ה­שטח היתה ביצה, כתוצאה מזרימת המים מ­מעיין עין חרוד, עין טבעון ובמזרח ריחניה ו­עוד...