קטעים מזכרונותיו של ראובן
***
...הדרך היתה קשה וגם ארוכה (כי הכביש טרם היה) ולכן הגענו בלילה למטולה. לנו במטולה במלון ואח״כ הופיעה הצעה שנתייצב שני פועלים לתל־חי. רוב הפועלים נשארו במטולה לנטוע עצי אקליפטוס. תל חי של אז היתה חצר סגורה. את האדמה עבדו פעם אכרי מטולה ואח״כ יק״א מכרה את זה ליהודי מחו״ל. השאלה היתה שהאדמה תעובד ע״י יהודים. אני ועוד פועל אחד חריט ז״ל היינו השניים שהלכו לתל־חי. כל החורף היינו שנינו בחצר הזאת. היו לנו שני זוגות פרדות וציוד לזה. זקן ממטולה ששמו היה פיין, (הסבא של מפקד חיל האויר של עכשיו) היה יורד ממטולה בימים יפים ומלמד אותנו לזרוע ביד ועוד עבודות חקלאיות. כמו׳׳כ בימים שאי אפשר היה לחרוש נטענו שתילי אקליפטוס במקומות נמוכים.
ככה עבדנו כל החורף ובאביב כשמזג האויר נהיה יותר חם התחילו היתושים (מהחולה שהיתה אז במלוא גדולתה) מתקרבים לתל־חי, משמיעים זמזומם ותוקעים את רעלם. באותה תקופה התחלתי לקדוח הרבה. נחלשתי מאד עד כדי כך שבעובדי באדמות הנמוכות של תל־חי ובחוזרי לפנות ערב מהעבודה כמעט ולא יכולתי לעלות הגבעה לתל־חי. נבדקתי אצל הרופא ממטולה ודרש ממני שאעזוב את המקום ואעבור למטולה. בבואי למטולה מצאתי את כל הפועלים, ביניהם היה ח. שורר ז״ל עורך "דבר", שבאנו יחד לגליל העליון בתחילת החורף. רובם עבדו בנטיעת אקליפטוסים.
כעבור חודש, חודשיים התחזקתי כי חדלתי לקדוח וחזרתי לכוחותי. התקופה היתה אביב ובעמק עיון (שהיה שייך אז לאכרי מטולה כיום ללבנון) גדל תלתן פרא יפה מאד. האכרים חפשו פועלים שיודעים את מלאכת הקציר בחרמש. עבדתי בקציר התלתן הזה והעבודה השתלמה יפה. פי ארבעה מאשר שכר פועל יומי רגיל. אני זוכר שהייתי מרויח מגידה ליום (מטבע תורכי)...
***
...בסה״כ עלינו 16 איש — חברים וחברות. בשבת ביום השני לעליתנו התחלנו להתארגן. ביום הראשון הספיקו רק להקים את האוהלים ולסדר את הפרדות באוהלים, הבעיה הראשונה היתה מים, מצרך חיוני לבעלי חיים. אבל בגבעה אין מים ולכן צריך היה להביאם. היה לנו מקור מים מלמטה ע״י הכביש הראשי, אז קראו לו עין טבעון. מים לפרדות פתרנו — היינו מורידים אותם לשתות מהמעיין, אבל לאנשים לא היתה שום ברירה אלא להביא מים בחביות, בעגלות. זה היה בימים יפים, אבל בימי גשם — הובלת המים היתה קשה מאד, לא פעם שקעו העגלות בבוץ, וצריך היה להביא את המים למעלה בדליים או באמבטיה.
השכנים הכי קרובים לנו היו ערביי הכפר קומי. אך גם ביניהם היו שהתנגדו להתישבות יהודית, הנה פעם אני ועוד חברים יורדים להביא מים מהמעיין והנה אני רואה שורה של ערבים מהכפר יורדים למעיין ורוצים למנוע מאתנו לקחת מים בנמוק שהמעיין שייך להם. איך שהוא גמרנו בשלום והצטיידנו במים. למזלי ידעתי שבראש הכפר עומד שייך בדואי, שמו אבדלה חסן. ביומנו של קולונל קרש ז״ל נזכר השם והוא היה מאוהדי ההתישבות היהודית. הודות לשייך זה, נמנעו הרבה קטטות.
לאחר שנתקלתי בעניין זכויות (כביכול) שתבעו הערבים מקומי על מעיין עין טבעון, התחלתי להתעניין בשאלות הערבים. מי הם הערבים שלקחו חלק מאדמות גוש נוריס, לעבד, אני מדגיש חלק כי החלק הגדול של השטח היתה ביצה, כתוצאה מזרימת המים ממעיין עין חרוד, עין טבעון ובמזרח ריחניה ועוד...