הנצחה בקבוצת גבע

דברים על קברו של חנוך לימור (למל)

הידיעה על מותך חנוך, הממה את כולנו.

בייחוד אותנו ההורים של בני מחזורך.

חנוך החביב וטוב הלב   חנוך נבון התושיה אשר לא איבד את עשתונותיו כאשר הוכש ע"י צפע, ולמרות היותו לבדו בשדה ידע להגיש לעצמו את העזרה הנכונה והצליח להגיע לבית החולים בעוד מועד.

חנוך אשר ידע להתגבר על קשיים כה רבים בחייו ולנווטם לחופי מבטחים - היה לקורבן לשיני הקטל הטורף בדרכים.

הובאת לגבע כילד רך אחרי שהתייתמת מהוריך ואומצת על ידי פנינה וצבי נצר, אשר נתנו לך וליוסי, יבדל לחיים ארוכים, בית חם. גדלתם יחד עם בניהם והייתם כאחים ליורם ושאול.

היית ילד מופנם, אולם נקלטת מהר בחברת הילדים, אשר חיבבוך בגלל טוב לבך ובגלל כוחך הפיזי שמעולם לא השתמשת בו לרעה והיית נכון תמיד לפעולות חיוביות. היית ילד נוח ורק לעיתים רחוקות כאשר נדמה היה לך כי נפגעת  היית תובע עלבונך בזעם אולם לא באלימות.

כך גדלת כבן גבע לכל דבר. משהלכת לצבא החלטת, משיקוליך, שלא לחזור לגבע וגם ביקוריך היו נדירים. אולם תמיד ראינוך כאחד מילדינו, אחד מבני המקום ושמחנו לדעת שהקמת משפחה טובה והינך מצליח במעשיך. שמחנו שהילד שגורלו כה המר לו , זכה להיות בעל ואב למשפחה מאושרת. מדוע נגזר עליך למות ועל המשפחה להישאר שכולה?!

ואני פונה כאן מעל הקבר הזה, קברו של אחד מקורבנות החינם של הקטל בדרכים אל כל אחד מאוחזי ההגה המצויים כאן, שמרו על עצמכם ועל זולתכם, הישארו בחיים!

מרים רכס