אבא
איך לעזאזל פורקים על הדף זכרון של יותר מ- 50 שנה. אתה יודע מה, אני פשוט לא אנסה... אני אכתוב מה שיוצא - אומרים שאני דומה לך מבחינה חיצונית... אחרים ישפטו. אבל ממך נדבקתי באהבה לטבע ולבעלי חיים. היינו מטיילים המון ביחד. אם זה לואדי, טיולי משפחות, או לכרמל בדרך לסבא וסבתא בחיפה. ממך גם ירשתי את היכולות הטכניות והיכולת ליצור בידיים, יש מאין.
אני חושב שאתה אחד הפיספוסים הגדולים בתחום הציור והאומנות הפלסטית. היית מעולה בזה!!! מהיום שאני זוכר את עצמי, הריח שאפיין אותך היה ריח האמולסיה והמתכת שהיה גם הריח של הכניסה הביתה, איפה שהיית תולה את הבגדים.
בעקבותיך התחלתי לעבוד בבקרה ובהמשך גם באותה המחלקה, מחלקת כיילים (כמו שנהגת לומר) והייתי מאוד גאה לעבוד איתך, עם עוזי ועם שייקה. לפני 40 שנה בערך, לך ולעוזי היה חלום, להביא כדור פורח לארץ ולעוף איתו. החלום הזה נגוז לאחר שצהל הוריד כדור פורח שטס קרוב מדיי לגבול בצד הירדני. במקום זה התחלתם להטיס טיסנים ואני הצטרפתי אליכם.
אתה ועוזי הייתם בונים ואז בשבתות היינו נוסעים על הטרקטור של פלג לשדות ומטיסים. אתה היית בעיקר בצוות הקרקע... פחדת לרסק. אפשר להקדיש עוד יום שלם של מור"קים על הטיסנים, אבל נשאיר את זה לסיפורים המשפחתיים.
גם לכדורסל נמשכתי בעקבותיך... ואחרי גם תמיר ויובל. היית מגיע המון לראות אות׳ משחק, כשהייתי עושה איזה שטות כמו זריקה לא בזמן או מסירה לברזיות, הייתי מסתכל עליך ולא היית אומר כלום... רק מרים את שתי הידיים בתנועה של - ״מה אתה עושה״?- לימים, כשהתבגרנו, זאת הפכה להיות תנועה משפחתית שהשתמשנו בה די הרבה, בעיקר כדי
להדגיש ־ "אבוד", וזה נעשה קל כי יש גם אימוג'י כזה, אז לפעמים... רק האימוג'י הזה... ויותר לא צריך להגיד כלום.
אני לא אשכח את הסיפורים והשירים לפני השינה בגנון ובגן. אני זוכר גם שבשלב מסויים, הייתי מחכה שתצא מפתח הגן ומתגנב אחריך, חזרה הביתה ואתה היית עושה את עצמך כאילו שאתה לא רואה אותי. אחרי כמה פעמים כאלה, השארתם אותי לישון בבית, למרות שזה עדיין לא היה כל כך מקובל, אז.
היה לך גם חוש הומור שהיה מיוחד לך. מין ערבוב של ציניות יבשה משולבת עם ציטוטים מהגשש או מחבורת לול (גם פה זה לא פסח עלי, כנראה). כשניצן למדה לנגן בצ'לו, והוא לא היה מכוון, אמרת לה, מה הבעיה, אני אכוון לך אותו. יצאתם ביחד החוצה, הרמת אותו כשהוא פונה לכוכב הצפון ואמרת ״מה הבעיה, הנה...עכשיו הוא מכוון.״
אבא
לא היית בנאדם קל, לא לעצמך ובטח שלא לסביבה. לא אהבת קשקשנים וחנטרישים.
זכורים לי בקרים לפני טיולים שהייתי מתרגש מהם מאוד, ובדרך, מההתרגשות כנראה שהייתי נתקף בדברת שהייתה קשה לך בשעות האלה ונהגת להגיד לי "כמה אתה מקשקש על הבוקר״ ?!
במשך שנים... היו זמרים ישראלים שנמנעתי מהם כי הם היו בגדר מוקצים אצלנו בבית. מאיר אריאל, למשל... לא נכנם אלינו הביתה בגלל שפעם, במילואים, כשכולם עשו תורנויות ושמירות, הוא היה יושב בבסיס, מנגן בגיטרה ושר - "אההה, זה חתיכת דגנראט״, היית אומר. או זמרים מסויימים שעושים יותר מדיי פרצופים תוך כדי השירה, היית אומר - "אההה ארטיסט״. מלווה בתנועת ביטול עם היד, לעומת זאת, את אריק איינשסיין, לאונרד כהן, יוסי בנאי, הביטלס, סיימון וגרפונקל... היית שומע בלי שובע.
אהבת את גבע ואת בקרה אהבת נפש. בשנים האחרונות היו קשים לך השינויים... באופן כללי לא הסתדרת עם שינויים.
היית איש עבודה, בקרה הייתה חלק בלתי נפרד מחייך וממך במשך קרוב ל 50 שנה.
כשהגיעה הקורונה והמבוגרים נשלחו הביתה... התחילה אצלך ההידרדרות. זה היה מאוד קשה ועצוב לראות איך אתה דועך ומהאיש החזק והדעתן שהיית, הפכת שבר כלי.
אמא ביחד עם פאוסטינו המלאך עשו את כל שיכלו כדי להקל עליך ולשמור על כבודך.
אני יודע כמה אהבת את עופר, נסע, שני, והודיה, ראו את זה עליך, איתם היית מתרכך ומרשה לעצמך אפילו לשיר להם ״מי אוהב אותך יותר ממני״? היה לך ממש קשה להגיד את זה, וזאת הדרך שמצאת לעצמך כדי לבטא את זה.
אבא
היו לנו המון חוויות משותפות.
אחד הערכים שהיה הכי חשוב לך להעביר לי, זה: ״קודם כל, תהייה בנאדם״!!! אני מקווה, שאני עומד בקריטריון, ואני יודע, שלמרות שלא נהגת להראות לי את זה הרבה... היית גאה בי.
נוח בשלום אבא, אנחנו נדאג לאמא,
אוהב אותך
איתי