הנצחה בקבוצת גבע

רבקה ליבנה – קורות חיים

רבקה נולדה ב-1910 בפאריז, צרפת, לצפורה ויוסף זילברמן-כספי.

הוריה, שהיו ילידי צפת, נקלעו למצב כלכלי קשה עקב מחלת האב. לכן, הומלץ לאמה שתסע, דרך קהיר, לפאריז כדי ללמוד מיילדות, ובכך תוכל לעזור בפרנסת המשפחה.

בפאריז הרתה צפורה זילברמן ורבקה נולדה. שנתיים חיו בפאריז. כשהחליטו לחזור לארץ-ישראל, המשפחה הקטנה נדדה והגיעה לתורכיה. באותו זמן פרצה מלחמת העולם הראשונה. המשפחה נשארה בקונסטנטינופול (איסטנבול) עד תום המלחמה, ורבקה למדה בבית-ספר יהודי לבנות, ששפת ההוראה בו היתה גרמנית.

ב-1919 חזרו, רבקה והוריה, ארצה וקבעו את משכנם בנוה-צדק, בפאתי תל-אביב, ואביה היה בין מייסדי השכונה. הם רכשו חדר אחד, חצו אותו לשניים במחיצת בד, כשחלקו האחד של החדר שימש אותם כחנות ממתקים ומכשירי כתיבה וחלקו השני כמקום מגורים.

מחנכת לכל החיים

 כתב נחמן

הדבר החשוב ביותר למי שהחינוך הוא מקצועו ויעודו הוא שמשהו ממעשיו ייקלט ויופנם בלב מי שמתחנך על ידו. לא למחנכים רבים שיחק המזל (או הגורל) והם אכן זכו למין השארות כה עמוקה וכה משמעותית בזיכרונם וברוחם של חניכים. לרבקה לבנֶה קרו הדברים האלה מלא-חופניים.

תופעה לא-רגילה נכונה למי שנכח בהלוויה ובאזכרה שנערכו לרבקה, בגבע ובכפר-סבא בשבועות האחרונים. עשרות, עשרות אנשים, כולם שיבה כבר זרקה בשערם וחלקם אפילו מתקשים בהליכה, טרחו ובאו לשני האירועים האלה ממרחקים: מירושלים ומכפר-ויתקין, מתל-עדשים ומיגור, מעפולה ומאשקלון, משדה-בוקר ומתל-אביב, מניר-בנים ומכפר-יחזקאל ומעוד מקומות. אנשים פשוטים ופרופסורים, חקלאים ובעלי מקצועות חופשיים, משפטנים, קבלנים, פקידים ומחנכים בני כל מיני עדות, איש-איש ו"סיפורו" המיוחד, אבל לכולם היה "סיפור" אחד משותף: המפגש שלהם עם רבקה! סיפורים רבים נשמעו במפגשים האלה - כולם עסקו, כמובן, בתיאורים מה היתה רבקה לכל אחד מהם, ומה חלקה בחייהם ובדרכם.