רבקה ליבנה – קורות חיים
רבקה נולדה ב-1910 בפאריז, צרפת, לצפורה ויוסף זילברמן-כספי.
הוריה, שהיו ילידי צפת, נקלעו למצב כלכלי קשה עקב מחלת האב. לכן, הומלץ לאמה שתסע, דרך קהיר, לפאריז כדי ללמוד מיילדות, ובכך תוכל לעזור בפרנסת המשפחה.
בפאריז הרתה צפורה זילברמן ורבקה נולדה. שנתיים חיו בפאריז. כשהחליטו לחזור לארץ-ישראל, המשפחה הקטנה נדדה והגיעה לתורכיה. באותו זמן פרצה מלחמת העולם הראשונה. המשפחה נשארה בקונסטנטינופול (איסטנבול) עד תום המלחמה, ורבקה למדה בבית-ספר יהודי לבנות, ששפת ההוראה בו היתה גרמנית.
ב-1919 חזרו, רבקה והוריה, ארצה וקבעו את משכנם בנוה-צדק, בפאתי תל-אביב, ואביה היה בין מייסדי השכונה. הם רכשו חדר אחד, חצו אותו לשניים במחיצת בד, כשחלקו האחד של החדר שימש אותם כחנות ממתקים ומכשירי כתיבה וחלקו השני כמקום מגורים.
בהיותה בת 15 נפטר אביה.
רבקה למדה בנוה-צדק בבית-ספר לבנות ובסמינר למורים. כשהוכשרה להוראה, התחילה לנדוד בארץ, כשאמה, האלמנה, מלווה אותה בכל נדודיה.
תחילת עבודתה בהוראה היתה בכפר-יחזקאל, משם עברה לכפר-ויתקין, והיתה המורה הראשונה של ילדי הכפר. עם השנים היא לימדה בתל-עדשים, עפולה וגניגר.
באותן שנים היא נישאה לחיים עירוני, ילדה את פועה והתאלמנה בתקופת המאורעות (שהיו בשנים 1936-1939) כשהיא בת 27 ופועה בת פחות משנה.
ב-1944 הגיעה לקיבוץ יגור, הכירה את יצחק מרקוביץ' הם נישאו והיא היתה לאם לאברהם, בנו של יצחק. שם נולדה חנה.
מאז, חייהם היו שלובים זה בזה:
ביחד החליפו את שם משפחתם ל"ליבנה".
ביחד עברו לעין-כרם, שם רבקה ויצחק לימדו את ילדי עליית הנוער.
ביחד עברו לקרית-היובל ולימדו בבית-ספר "גאולים".
ביחד נסעו בשליחות לברזיל, כדי להורות עברית בבתי-ספר יהודיים.
ביחד שבו ארצה והמשיכו את עבודתם החינוכית: יצחק בניהול בית-ספר ורבקה בהנחיית מורים.
ביחד עזבו את ירושלים ועברו לכפר-סבא. יצחק לימד בבית-ספר "סאלד" ורבקה הכינה תוכניות לימודים, מטעם משרד החינוך, להוראת המולדת ולימדה בסמינר בית-ברל.
ביחד הם עברו לקבוצת גבע, להיות קרובים אל פועה. גם שם, בהיותם כבר בגמלאות, המשיכו בעשייה. יצחק עבד בדואר של גבע ורבקה המשיכה להורות, להדריך ולהנחות מורים במרכזיות הפדגוגיות.
באלול תש"ן, 1990, לאחר 45 שנות "ביחד", נפטר יצחק.
לאחר מותו של יצחק, חזרה רבקה לכפר-סבא והתגוררה בבית-האבות "המבריא".
עד גיל 91 היתה פעילה מאוד בכל הקשור בחיי התרבות של המקום. הוציאה עיתון, השתתפה בחוג דרמטי, בערבי שירה, פתרה תשבצים, קראה עיתונים ונפגשה, כמו תמיד, עם משפחתה ועם הרבה מידידיה ומתלמידיה.
לאחר ששכלה את בתה פועה, בשנת 2001, לקתה באירוע מוחי, ובשנה וחצי האחרונות היתה מוגבלת מאוד, עד לפטירתה במוצאי יום הכיפורים, תשס"ד. בת 93 היתה במותה.
רבקה ליבנה היתה כאבן-שואבת לכל מי שהכירה: כאם וכסבתא לבניה, לנכדיה ולניניה. לדורות של תלמידים, איתם קשרה קשרי איכות, ולכל הסובבים אותה - נתנה מעצמה.
היא תזכר, בעיקר, כמי שהנחילה הרבה אהבה: אהבה לעם, אהבה למולדת, אהבה לשפה העברית, אהבה לבעלי-חיים, וביחוד אהבה, כבוד ואמון לאדם, באשר הוא אדם.
כך נזכור אותה!