הנצחה בקבוצת גבע

שמואליק

כתב יורם נחשון

שמואליק היה מאותן הדמויות שליוו אותנו, בני המחזורים הראשונים מאז עמדנו על דעתנו, דמות מיוחדת במינה, כפי שהיו ראשוני ומקימי גבע - חזקים בגופם וברוחם.

קומתו קצרה ועבה, הילוכו כבד ומתנדנד קמעה ודמותו הכללית מוצקה ואיתנה. צבעו כצבע האדמה, אותה הוא עבד, וחזותו כרגב אדמה צרוב שמש. ידיו ואצבעותיו כשרשי עץ, קשוחות ופעלתניות העושות היטב במלאכה.

מדבריו

אז ועתה  (תשל"ב)

בימים ההם

זכור לי מעשה בקבוצת-חברים, ברובם רפתנים אף הם, שחשקה נפשם לחזות בהצגה של "הבימה" שהתקיימה בבית-אלפא, דווקא בימות-הגשמים. וזאת לדעת: במות-ציבור טרם היו אז באיזור, ומופעי-תרבות היו חזון בלתי-נפוץ. משקי האיזור היו נאלצים להסתפק, כל אחד בנפרד, בבידור מקומי, בדרך כלל, כגון: שירה, ריקודים, מקהלה זעירה, ולעיתים רחוקות בקונצרט של כלים: דואט, טריו וקוורטט לכל היותר. נוספו לכך קשיי התחבורה באותם הימים בעונת החורף.

קווים לייחודה של גבע

(תש"ל)

ואיך בגבע? שאלה זו, הנשאלת לא אחת במפגשים של חברי קבוצות וקיבוצים מביאה במבוכה במקצת שכן התשובה לכך אינה כה קלה. יסודו של עולם הוא שכל עם, כל איזור ומחוז, כל עיר וכל כפר יוצרים להם מנטליות יחודית שלהם. כגון: נוהלים, מנהגים, ניבים, סגנון חיים ואף דרכי ביטוי בעל פה ובכתב, באומנות פלסטית ואולי אף בהרגלי מחשבה ושיפוט. למרות שכל אדם בעצם טבעו, שונה מחברו, בכל זאת יש בו משהו מהקולקטיב שבו הוא חי ולו הוא משתייך. מציאת מי ומה הם הגורמים המשפיעים על כך, אינה אלא נושא למחקר סוציאולוגי, לנו חשובה כמובן העובדה כשהיא לעצמה. חיי הקבוצה אף הם מתרקמים והולכים בתהליך דומה. ככל שצורת חיים זו מתאזרחת, מתייצבת ומתבססת, כצורת חיים של קבע, גם מתגבשת בה חברח הממזגת בתוכה את כל הגילים, כולל הקשישים (שאיזה מאן דהוא רואה בהם עומס פיזי) ליחידה כוו שכל אחד תורם לפי כוחו וערכו לעיצוב דיוקנה וייחודה.

מהו איפוא יחודה של גבע? כאמור, אין הדבר פשוט כל כך לאבחנה ולהגדרה. אולם אם נתבונן במציאות חיינו נראה שאכן קיים ייחוד כזה. אנסה איפוא לשרטט אי אלה מקוויו.