שמואליק
כתב יורם נחשון
שמואליק היה מאותן הדמויות שליוו אותנו, בני המחזורים הראשונים מאז עמדנו על דעתנו, דמות מיוחדת במינה, כפי שהיו ראשוני ומקימי גבע - חזקים בגופם וברוחם.
קומתו קצרה ועבה, הילוכו כבד ומתנדנד קמעה ודמותו הכללית מוצקה ואיתנה. צבעו כצבע האדמה, אותה הוא עבד, וחזותו כרגב אדמה צרוב שמש. ידיו ואצבעותיו כשרשי עץ, קשוחות ופעלתניות העושות היטב במלאכה.
אזניו כרויות כאפרכסת לקלוט כל רחש וצליל ועיניו תרות מבעד למשקפיו.
עירני ומתענין. קשת עיסוקיו היתה רחבה. אהב את הצליל ואהב את המלה, בלשנות ומוזיקה טרדו את מנוחתו. הרבה בקריאה ובהאזנה והיה קרוב לעניני תרבות ואומנות.
בעבודתו התגלה החוש המכני שהיה טבוע בו. שמואליק חי ועבד על פי חושיו, נסיונו וההגיון שבדברים.
רצה הגורל, ושנים רבות עבדתי בעקבותיו, בתחילה במספוא, לאחר מכן במרעה הזרוע, בהמשך הטיפול במים ולאחרונה בתברואה. ממנו למדתי את סודות החקלאות; חריש, זריעה, קציר ואסיף, ובעיקר התמדה, חושים בריאים והרבה נסיון ומסירות.
בעבודתו במספוא, היו כמה דברים שהוא הטביע בהם את חותמו; תלמים ישרים להפליא, שתילי סלק בעובי האצבע של שמואליק, צ'יפולטה במדידת המים, כיוון המרקע שאתקין הביא וכל יתר כיוון הכלים הרבים בהם עבדו באותה תקופה, הזכורים היטב לאלה שעבדו בתקופתו. וארוחות הבוקר במספוא... מי מאלה שעבדו, לא זוכר אותן? זה היה הווי וחוויה, שמואליק היה מאלה שלא בחלו בדברי מאכל. כושר אכילתו היה לפעמים מדהים. היו ימים ששמואליק היה בא ומכריז: ״היום אין לי תאבון. לא אוכל". אולם תוך כדי דיבורים וויכוחים היה מחסל את כל הלבן, החלבה וחצי אבטיח - וכל זה בלי תאבון. היה ידוע בכושר הסיבולת שלו. בחום, בקור, בזרם חשמל ובסחיבה. יכול היה ללכת לצידה של עגלה, כאשר על גבו משא כבד ולהתווכח ולנסות להוכיח שיותר קל לשאת על הגב מאשר בעגלה.
שמואליק אהב את הוויכוח ולא בקלות היה מוותר על דיעותיו. היה מהיר חימה אך לא היה עצבני ולא איבד את עשתונותיו.
למרות חיבתו הרבה לזאטוטים, אשר היה אוהב ללוש בבשרם הרך, המהלכים ברגלים יחפות על המדרכות, יכול היה להרים את קולו כאשר אלה היו משתוללים בחדר האוכל בשובבות מוגזמת.
היה לו חוש הומור ואהב את הבדיחה. עד ימיו האחרונים היה נעים להפגש איתו, לשוחח, להתלוצץ, להתיעץ על מזג האויר, לשמוע חידודי לשון ועברית רהוטה בתבונה ובסבר טוב. עד שנפל דבר.
זוגתו חיה נפלה למשכב ולא ארכו ימיה והיא נפטרה. והרי מחצית חייו היתה היא; שמואליק וחיה... איך היו יושבים וצופים בערוב היום על הספסל שלפני ביתם כאילו היו צופים פנימה בערוב יומם. היו נוהגים לשבת בערבי שירה וריקודים להחליף דברים, להתלוצץ, לחייך, לבקר ובעיקר להנות. לא החסירו אף מופע. היו יושבים איש לצד רעותו צופים ומאזינים בדריכות עד תום הערב ולאחר מכן עד מאוחר בלילה מתדיינים ומחליפים דעות ורשמים. שמואליק וחיה... כאילו מאז בראשית בראם יחד. יש ילדים ויש נכדים, אך הם נשארו כפי שהיו בתוכן, בהווי ובאורח חיים.