קווים לייחודה של גבע
(תש"ל)
ואיך בגבע? שאלה זו, הנשאלת לא אחת במפגשים של חברי קבוצות וקיבוצים מביאה במבוכה במקצת שכן התשובה לכך אינה כה קלה. יסודו של עולם הוא שכל עם, כל איזור ומחוז, כל עיר וכל כפר יוצרים להם מנטליות יחודית שלהם. כגון: נוהלים, מנהגים, ניבים, סגנון חיים ואף דרכי ביטוי בעל פה ובכתב, באומנות פלסטית ואולי אף בהרגלי מחשבה ושיפוט. למרות שכל אדם בעצם טבעו, שונה מחברו, בכל זאת יש בו משהו מהקולקטיב שבו הוא חי ולו הוא משתייך. מציאת מי ומה הם הגורמים המשפיעים על כך, אינה אלא נושא למחקר סוציאולוגי, לנו חשובה כמובן העובדה כשהיא לעצמה. חיי הקבוצה אף הם מתרקמים והולכים בתהליך דומה. ככל שצורת חיים זו מתאזרחת, מתייצבת ומתבססת, כצורת חיים של קבע, גם מתגבשת בה חברח הממזגת בתוכה את כל הגילים, כולל הקשישים (שאיזה מאן דהוא רואה בהם עומס פיזי) ליחידה כוו שכל אחד תורם לפי כוחו וערכו לעיצוב דיוקנה וייחודה.
מהו איפוא יחודה של גבע? כאמור, אין הדבר פשוט כל כך לאבחנה ולהגדרה. אולם אם נתבונן במציאות חיינו נראה שאכן קיים ייחוד כזה. אנסה איפוא לשרטט אי אלה מקוויו.
בראש וראשונה נתעכב על אופן וצורת סידור העבודה. פעולה זו כידוע מתבצעת יום יום ע"י חבר נבחר ברוטציה מסוימת. אותו החבר נעזר או נתמך ע״י וועדה מצומצמת, בעניניה - ארגון העבודה על כל בעיותיה. כדאי להדגיש כאן שסמכויותיו של מסדר העבודה בפועל מוגבלות הן. שכן אין לו מעמד של נגיד ומצווה, אלא של מתאם ומתווך. תכניות העבודה לעונותיה, הן בסמכותה של הועדה בשיתוף עם מרכז המשק וצוותי עובי הענפים. למרות כל זאת תפקידו של מסדר העבודה התורן אינו קל כלל ועיקר. שכן חייב הוא בכל סידוריו יום יום וערב ערב לחפש פיתרון של איזון בין האינטרס של הפרט, לבין התועלת של הכלל, מבלי לפגוע בצורה חריפה בחירות של הפרט. לפיכך הדרך היחידה האפשרית היא הדרך של משא־ומתן ושכנוע. לוח סידור העבודה לחברים לא היה מעולם תלוי על קיר בחדר-האוכל או באכסדרה. גם כיום כשמספר החברים גדל ל-300 עובדים, נמשכת מסורת זו, שעניני העבודה מסתדרים מבלי שחברים יזדקקו ללוח בכדי לדעת איזו עבודה צפויה להם למחרת. דומני שצורה זו של סידור עבודה, היא יחודית לגבע בלבד. יתרונה של צורה זו הוא בכך, שכל חבר רואה את עצמו כעובד לא על פי הוראות של ממונים עליו, אלא כשותף פעיל שווה זכויות וחובות בקולקטיב שלו, לטוב ולרע. דבר זה הוא עיקרון חשוב כידוע, ועמוד התווך של חיינו הקיבוציים. הפעילות המשקית אף היא מצטיינת בכך שהיא נעשית ע״י וועדות נבחרות לתפקידיהן. ההוצאה לפועל היא בידי צוות פונקציונרים, ואילו ההכרעות בנושאים חשובים הן בידי האסיפה הכללית בלבד. גם יתר הוועדות הן יוזמות וממליצות בלבד. שכן הקביעה הסופית היא בידי האסיפה, עם זכות ערעור כמובן. סדר זה הוא יפה בתנאי שהאסיפה מרכזת בתוכה מספר מספיק של חברים המגלים האזנה, עניין ועירנות לנושאים העומדים על הפרק. כאן מסתבר טמון עיקר הקושי. הבעיה בהא'-הידיעה כיצד למשוך חברים לאסיפה ולעוררם לפעילות מחשבתית, להאזנה, ללימוד הנושאים ולביטוי הולם בדיון. על מדוכה זו יושבים מרכזי התנועות הקבוציות וכן מוסדות שיתופיים שונים.
גם אצלנו אפשר לציין תקופות של גאות ושפל, שלא קשה לעמוד על גורמיהן. במידה שמזכיר המשק, שהוא גם היושב ראש, משכיל להביא בפני האסיפה נושאים מבוררים היטב, הרי בניווט ישר והגון ובשום שכל ובלי פניות יכול היושב ראש לרכז מספר מספיק של חברים, אשר יתיחסו בכובד ראש לכל דיון בכל נושא, ואם עירנות זאת גורמת לפעמים ביקורת על פעולות וועדות שונות, כאשר הן נראות כאילו חורגות מהסמכויות שניתנו להן, הרי ביקורת זו היא קונסטרוקטיבית, בדרך כלל, ושכרה בצידה. לשון אחר: יושב ראש המכבד את האסיפה, סופה שתכבד את היושב־ראש וגם את עצמה או אז יהיה הדיון פורה וההחלטות רצויות.
דומני שבגבע מצב הענינים בשטח זה מניח את הדעת, ואין לנו אלא להתברך בזאת. שכן רוב ערבי מוצ"ש מוקדשים לאסיפות ואם מסיבה כלשהי אין אסיפה מתקיימת, מרגישים החברים בחסרונה כאילו סדר החיים הופרע. גם זה נראה לי כחיוב גדול המייחד את גבע.
לכל הנ"ל יש השלכות על חיי החברה שלנו. אמנם האדם בקבוצה אינו שונה בהרבה מאותם אנשים שמחוצה לה, גם עליו, יש להניח, פועלים אותם כוחות בראשית כמו על כל אדם אחר, כגון - יצר השררה, יצר הרכישה, יצר התבלטות וכיוצא באלה יצרים טובים ורעים, אך ההזדקקות ההדדית והתלות ההדדית מרסנת ומזככת ומונעת גילויים חריפים של התפרצות יצרים חריגים.
חיי השיתוף, בהכרח יוצרים דעת קהל שהיא נכס יקר, במערכת היחסים בין אדם לחברו ובין אדם לקבוצתו.
רצוי גם לציין שבתמורת העיתים חלו תמורות רבות גם בשטח חיינו זה, מפאת ההשפעות מבחוץ וההתפתחות מבפנים. שהרי הקבוצה אינה "עם לבדד ישכון״. הקבוצה גם שזורה ברקמת החיים של המדינה ושל העולם כולו. אולם למרות הכל היא עצמאית למדי ואינה מתבטלת בפני צורות חיים אחרות, כי אם להיפך גם כשהיא מיעוט קטן במדינה, ובוודאי מיעוט מבוטל בעולם, הדבקות בעקרונות בכל התהפוכות, והשמרנות במובנה החיובי, אלה הם אולי מייחודיה של גבע. לפיכך אין לי משאלה אחרת אלא זו שגבע בהתפתחותה לא תכזיב את עברה וצביונה המיוחד לעד.
.שמץ