אחרי מות . . .
כתב שמואליק
ביום רביעי י"ג אלול תשמ"ב 1.9.82 לויתי את חיה לכירורגית ערה ונושמת. כעבור כשעתיים חזרה כגופה קרה ודוממת. כך החזירה חיה את נשמתה הטהורה לבוראה והיא כבת 78 לחייה.
עברני הלם ואלם, יגון ודוי. אך שכול וחלל נשאר בי לעד.
אילו חיה היתה רואה
אילו חיה היתה שומעת
אילו חיה היתה יודעת את אשר אני עומד להעלות על הכתב ודאי שהיתה מתקוממת בכל עוזה. משום שמעשה זה נוגד היה את אופיה וישותה. שכן סלדה חיה מראוותנות, נרתעה מהתבלטות ולא סבלה העמדת פנים, גנבת דעת וזיוף בכל דרגה שהיא. רגישה ואצילת נפש היתה וכל הליכותיה נועם.
את חותמה האישי הטביעה בכל אשר עשתה במשך 52 שנות עבודתה בגבע: כ-18 שנה ברפת וכ-35 שנה ברציפות ובהתמדה במטבח עד שהוכרעה בחטף כבחתף.
ההומור העדין הלגלגני שנחנה בו רק הוסיף לוית חן בעבודת הצוות. אולם היו גם אנשים שנכוו בגחלתה ושמרו לה טינה. היא היתה מודעת לכך והיתה מתייסרת הרבה בשל כך. אך על עקרונותיה לא ויתרה. כנות, אחריות, הגינות, יושר וטובת הכלל היה אצלה מעל לכל ללא פשרות. דומה שגם ילדינו באיזה שהוא שלב בחייהם חשו קיפוח כלשהו לעומת חבריהם בשל נאמנותה לעקרונותיה. הקו הישר לא נפתל לאורך כל הדרך וכל הרוחות החדשות שהחלו מנשבות סביבה לא היה בהם כדי לשנות ולו במעט את סגנון חיה בעבודה, בחברה ובביתה, ביחסי אדם בלבוש, בריהוט וכיוצא באלה. מופנמת היתה חיה, לא גלתה רגשותיה ברבים. אך היתה מצירה בצערו של הזולת מעמקי נפשה וכן שמחה בשמחתם של אחרים בכל הכנות. ידה פתוחה היתה להעניק, כלאחר יד, ככל שידה היתה משגת לאלה שרחשה להם חיבה גלויה או נסתרת.
היה לה חוש מפותח ליופי, לאסטטי. רוב זמנה הפנוי היה קודש לקריאה ברעבתנות ללא שובע. מה רב סבלה היה בשנים האחרונות לחייה כאשר קהו עיניה מחמת הקטרקט שפשה בעיניה ונאלצה לחדול לקרוא או להתרשם ממראות נופים ואדם. כמו כן נמנע ממנה לבקר בסרטים, תאטרון, קונצרטים ומחול. כל אלה דכדכו את רוחה. פורקן היא מצאה בתפירת תרמילים משקי ניילון ביד וקשוטם בבדים צבעוניים שאותם העניקה לכל דורש לכל נצרך בסבר פנים ובסיפוק. על שורשיה נודע לי הרבה מפיה של חיה עצמה, אך עוד יותר מאביה שהעלתה ארצה מרוסיה ומאחיה הבכור יבדל לחיים הנמצא בבית אבות ברעננה. כמו"כ ממכתבים של שני אחיה שנספו ברוסיה. האחד במצור על לנינגרד ואחר - בגרוש סיביר יחד עם המשורר לנסקי. אח אחר, בוגר ישיבת מיר המפורסמת, נספה באוטווצק בידי הנאצים מיד עם פלישתם לפולניה. כולם אנשי מעלה היו, תלמידי חכמים וציונים אידיאליסטים. זאת למדתי ממכתביהם. כתובים בעברית רהוטה השמורים עמנו עד היום.
זהו סיכום מתומצת ביותר על חיה מאז שהיה לי העונג להיות בן לוויה רצוף משך 55 שנים טובות שזכרם לא ימוש ממני לעד.
ספור חייה של חיה עד עלותה ארצה אולי עוד יסופר ואולי לא.
כי היום נוטה לערוב.
יהי זכרה ברוך.
שמואל מנוסוביץ