שפרה מנור

 

בת חיה ושמוליק מנוסי

נולדה בגבע   8.12.1931

נטמנה בגבע   20.12.2006

כ"ט כסלו תשס"ז

לזכרה של שפרה מנור 

כתבה רוחלה רז

 

כשאני חושבת עליה ורואה לפָני את דמותה, אני רואה: תבונת לב, אומץ ללכת בדרכה, בעצמאות, באמונה ובביטחון. וכמובן אני רואה את אהבתה הגדולה למוזיקה שמלאה את חייה.

עוד בהיותה צעירה, היתה מסתובבת סביב הפסנתר, שעמד בצריף הוילה הישן, ששימש ככיתה.

 מגיל 9 התחילה ללמוד לנגן בפסנתר עם צבי רוזנשטין, שהכיר בכישרונה ולִימד אותה עד גמר ביה"ס. במקביל עזרה לאֶרנסט הורביץ - חבר בית-השיטה שניהל מקהלה משותפת לקיבוצים. אֶרנסט הכיר ביכולתה של שפרה והפקיד בידיה את החזרות עם הקולות השונים. בגמר ביה"ס התגייסה לצבא ושירתה בחיל הקשר.

כשחזרה הביתה, עבדה בגן-הילדים, הייתה מנגנת לילדים ושרה אתם והם השיבו לה אהבה רבה.

שפרה חברה שלי

 

היינו חברות טובות שנים רבות ונשארנו חברות טובות. הייתי מתארחת בדירתה בתל אביב ושמעתי קונצרטים של מקהלת רינת. ואז בסיבוב הופעות של המקהלה בחו"ל בהגיעם ללונדון, נשברה רגלה והיא החליטה להשאר בלונדון. היה לה קצת צפוף בחברה הסגורה של המקהלה והיתה זקוקה למרחב ולחופש בלי כאבי הלב.

בלונדון לימדה מוסיקה בבית ספר יהודי והיתה אהובה מאד גם על התלמידים וגם על המורים כמעט 40 שנה.כל חייה בלונדון, 45 שנה, גרה בדירת חדר אחד בסביבה יוקרתית . בחדר הזה היה מטבחון קטן, פסנתר, מיטה וספה. שאול ואני בקרנו אותה שם והיא בישלה לנו עוף  ובמרק שמה שקדי מרק שקנתה בחנות מיוחדת וזאת כדי לתת לנו הרגשת בית.  לא עניינה אותה צבירת כסף ונכסים. את כל כספה מעבודתה השקיעה בטיולים בעולם. אני חושבת שאין כמעט ארץ שלא בקרה בה.

חבריה בלונדון רובם היו ישראלים. לפני יציאתה לפנסיה היתה מגיעה לביקור ההורים אחת לשנתיים או שלוש. היינו מדברות בטלפון וקצת מתכתבות. היתה בריאה וחזקה והיתה קשובה מאד לכל מכאוב שלה.

בשנים האחרונות היא התחרשה, ולאחת כמוה, שהמוזיקה היא אחד הדברים החשובים בחייה, היתה זו מכה קשה מאד. היה קשה לתקשר בטלפון וזה הצריך מצידי המון אנרגיה שלא תמיד היתה לי. חשבנו שאולי תקנה מחשב שנוכל להתכתב וזה לא יצא.

 בשנה שעברה היא חלתה. לא ידענו כלום. בִּקשה לשמור על מחלתה בסוד, ורק מתי מעט ידעו את מצבה. אחרי שחשבה שהבריאה ספרה לי את כל הספור.

רוח'לה ואני קיווינו שהשנה היא תבוא לארץ ושתינו  ניקח אותה לטייל בכל מקום שרק תרצה.  הטיול הזה כבר לא יתקיים. עצוב לי מאד. יותר מדי חברים שלי עזבו אותנו בזמן האחרון.

שפרה יקרה שלי יהי זכרך ברוך, ואנחנו, כל עוד נחיה נזכור אותך.

שפרה  -   בת 75 במותה.  

                                                                 ניקה ברזק