איש אשכולות
כתב נחמן
עם הסתלקותו של נחשון נעלמה דמות שמעטות כמוה נפגשות לך בחיים.
לא רק שנחשון היה מאחרוני אנשי העליה השניה, מראשוני התלמידים של בית הספר העברי החדש הראשון בארץ, מראשוני גבע, ממייסדי ענף הרפת המודרנית במשק העברי, ממייסדי ומכונני ארגון הספרנים והספריות בהתישבות העובדות, מראשוני הפעילים ב״חבר הקבוצות״ ובין ראשוני שליחיה לתנועה באירופה ועוד ועוד.
נחשון היה כל אלה, כמובן, אבל המיוחד באיש הזה היה צירופים של כל העולמות האלה באישיותו לכדי היותו אדם ייחודי ונדיר בחברה ההולכת ומייחסת חשיבות דווקא להתמקצעות החד-תחומית ולעתים גם חד-מימדית.
נחשון היה איש אשכולות, אדם שהכל ענין אותו, ובכל תחום, כמעט, הוא הבין והתענין.
כנערים בבית הספר היה נחשון מלמד אותנו את מקצוע ״הרפת״. בשיעוריו, שהיה בא אליהם הישר מן הרפת, כשריחה נודף מבגדיו, שמענו לראשונה מושגים כמו: ״יחידת מזון״, ״המסס״ - הקיבות ומערכת העיכול של בני-הבקר, ושאר מושגים מקצועיים חשובים.
כשעבד שנים ארוכות ברפת - לא נטש את הספר והלימוד, וכשעסק בפעילות בתנועה או בספריה או לימד באולפן - לא שכח ולא המעיט בחשיבותה של העבודה במשק. מעולם לא ביטל את האחד בפני השני. נחשון לא זלזל אף פעם בהשכלה ולא המעיט בחשיבות העבודה. להיפך - לא פעם שמעת ממנו שהתחומים מזינים ומשלימים זה את זה ואין להם עמידה בפני עצמם. יתר על כן - לימוד ועסקי-רוח ללא חיבור לעבודה ולמעשה - הם ריקים ותלושים, ועבודה ללא יניקה מתמדת וקבועה מעולמות הרוח ומן הספרים - מצמצמת עולמו של אדם ומצרה את אפקיו. תענוג היה לבוא אליו לשאול על שמות ותאריכים ומושגים כלשהם - שתמיד, כמעט, היה יודע להשיב תשובות אם לא בכח זכרונו הנפלא בלבד, הרי מתוך הספרים ששחה בהם שחיה חופשית.
פעם אחת עבדנו, יורם בנו ואני, בהשקאת ערוגות תלתן במספוא למטה. לפנות ערב הופיע אצלנו נחשון שהיתה לו ״שבת״ באותו היום, התבונן בעבודתנו כשאנחנו מעבירים את המים מן התעלות אל הערוגות, ותוך כדי כך פתח בשיחה על יחסו של ״הנוער המקומי״ אל ״הנוער העולה״, יחס שלא נראה לו הוגן ונכון. הוא פנה אלינו ישירות, לא כמוכיח ומטיף אלא כאב, כאדם יהודי ואיש גבע שהענין כאב לו ורצה לתקנו. לדבריו היתה השפעה רבה.
נחשון היה איש פעיל, אדם ער ומעורב מאד. שנים על שנים היה עורך העלון ״בגבע״, לא היה נעדר מאף אסיפה, ומשתתף בהן באופן פעיל, חבר בועדות, נושא בתפקידים, מורה ומדריך נוער, וכאשר נאמר - גם במערכות חיצוניות לקח חלק פעיל. את כל אלה עשה באופן כל כך טבעי ומובן מאליו, כפי שכל מה שעשה עשה בקלות, ללא סבוכים וללא ״מצבי רוח״.
אף כי לא היה זמר גדול - אהב נחשון אהבת-נפש שירה בצוותא. מהימים הרחוקים כשהיו יושבים בחדר-האוכל ושרים, זכור נחשון שמשתתף שמקומו לא יעדר משם אף פעם. מזמר היה עם החבורה ומאחר בנשף עד אחרוני המזמרים. ובשנים המאוחרות - נספח היה למסעי ״הגבעטרון״, למקומות מרוחקים מאד, לעתים, ונהנה הנאה גדולה מהאהדה שהיתה נושבת מן הקהל כלפי המזמרים על הבמה, ובהם בנו יואב, זמר מצוין ומוכר. שנים רבות היה נחשון אוהב לשוטט בענפי המשק, להתבונן, לשאול, לדעת. על מפעלו בהקמת הספריה יודע כל איש בגבע ומיותר עוד לפרט. אולי אציין כי שום הגבלת תקציב לא רסנה את תאוותו לרכוש ספרים ולהעשיר את ספריתנו עד להיותה מוסד מיוחד ונדיר בהקפו ובעשרו ובסדריו - בכל ההתישבות בארץ.
עליתו במעלות הגיל לא גרמה לו שחיחות רוח כלשהי. תמיד היתה רוחו עירנית, רעננה וטובה עליו. ידע גם לצחוק ולגחך על עצמו, וזוהי סגולה די נדירה בעולמנו. עם זאת היה חף מכל ציניות כלפי אחרים.
ככל שהיה קטן-קומה, היה גדול בכוחות הרוח והנפש שלו. אדם - מן המיטב והנדיר כיהודי, כישראלי, כאיש קבוצה כחבר גבע כאב וסב למשפחתו הגדולה והעניפה. תמיד תזכר דמותו היוצרת, היוזמת והפעילה שרק אתן ושכמותן אפשר לכונן מערכות חיים חדשות. על אף גילו המופלג לא שבע ימים ומעשים.
יהיה זכרו ברוך.
נחמן רז