אבא נחשון
כתב יורם
קראתי לו נחשון כפי שכל בני גילי (המחזור הראשון) קראו להוריהם בשמם הפרטי. נחשון היה יהודי קטן קומה עם צעדים גדולים ותאבון בריא, בעל מזג נוח, עקשן בעמדותיו ובריא בגופו ובנפשו. חוג התעניינותו היה רחב וסקרנותו לא ידעה גבול. מאז ימי צעירותו ועד לימיו האחרונים כל עוד רוחו היתה איתו קרא ולמד. עיקרי התעניינותו היו היסטוריה גאוגרפיה פילוסופיה ואומנות.
יחד עם זה גם בשטח המעשה החקלאי התנועתי והפוליטי עסק שנים רבות. בעשרים השנים הראשונות בגבע עבד והקים את הרפת ויצק את יסודותיה המודרניים בגבע ובארץ כולה. הראשון שהכניס את שיטת בדיקות החלב לטיפוח העדר, ועוד שיטות שונות לשיפור עדרי הבקר בארץ, לאחר מכן היה המזכיר הראשון של ארגון מגדלי הבקר בארץ.
בשנות הארבעים עבר את הגבול לסוריה ולבנון והביא משם פרות דמשקאיות לארץ על מנת לשפר את מצב בריאות העדרים. בסוף שנות הארבעים יצא לשליחות לאירופה והקים כמה חוות חקלאיות בצרפת על מנת לקבל ולהדריך נוער יהודי לעליה לארץ ולהכשירו לעבודת החקלאות והקיבוץ. כעבור כמה שנים יצא לשליחות נוספת לפרס, טורקיה וצפון אפריקה, כשחזר מהשליחויות עבד כמה זמן בתנועה שנקראה ״גורדוניה״ חבר הקבוצות לאחר מכן כשחזר הביתה הקים את הספריה וחדר העיון שהיו לשם דבר בתנועה הקיבוצית והספרנים בארץ ועל כך קיבל את פרס הספרן המצטיין לפני שנים ספורות, שנערך בבניני האומה בירושלים. בספריה עבד עד שנות חייו האחרונות, עד שנאלץ, מפאת גילו המופלג ובריאותו לפרוש ולעבור לבית סביון עד יומו האחרון.
חמש תקופות בחייו של נחשון. הראשונה - תקופת הילדות ברוסיה עד גיל שמונה, השניה - מגיל שמונה עד תום תקופת הלימודים בארץ שבהן עבר את שלש הגימנסיות שהיו אז בארץ: חיפה, תל אביב וירושלים, ידע שבע שפות על בורין קרוא וכתוב (עברית, ערבית, אנגלית, גרמנית, צרפתית, רוסית וכמובן אידיש). תקופה שלישית - הצטרפותו לקבוצה ולעבודה החקלאית, התקופה הרביעית תקופת השליחויות והעבודה הציבורית. ותקופתו החמישית - הספרנות. בכל תקופה מחייו הוא מצא ענין רב ועסק בה בכל יכולתו ומאודו וראה בה את מרכז חייו.
סוד אריכות ימיו היה בכך שלא היה קיצוני לא לכאן ולא לכאן. לא איבד את שלוותו וקור רוחו. בתור אבא לא זכור לי אפילו פעם אחת שכעס ורגז ומאידך לא חיבק ונישק יתר על המידה. לא היה רגשן, לא ראיתי בו צער ויגון וחרטה,לא דמעה של צער ולא דמעת שמחה, אחת מתכונותיו שעשתה אותו כפי שהוא, שהוא ידע לסלוח ולהבדיל בין עיקר לטפל. בחייו האישיים לא חיפש כבוד ודרישותיו הפרטיות היו צנועות והסתפק במה שיש. לא כן בדרישותיו במקום עבודתו, שם רצה את הטוב ביותר.
הוא יזכר כאדם שמיצה את חייו באהבת החיים באופטימיות ובעושר העשיה.
יהי זכרו ברוך.
יורם