לצבי
כתב יאיר זק
בן אדם המבקש אריכות ימים, מסתכן לפחות בזה, שמספידיו לא תמיד יהיו חברים מילדות. ובכלל, איך מעלים על הכתב, שנים רבות כל-כך, ונפתולי חיים שלמים, בכמה שורות הנאמרות על הקבר הפתוח. מעט מן ההצדקה אולי יש בזה, מתוך חברות רבת שנים של בעלי מלאכה שכנים, שאהיה אני זה שאומר כמה מילים של פרידה בשם הקהל הנוכח כאן. רציתי לזכור אותך במיטבך, כאשר הקו הבולט ביותר הוא אופטימיות חסרת הסבר וכוח רצון כביר, המתעלם ממגבלות הגוף והסביבה, ונדחף ע״י הצורך לבצע את מה שנראה חשוב וחיוני באותו הזמן. בינו לביני אני מכנה אוהו "הרשל" – חצוף, הוא אומר, רק אמא ז״ל היתה קוראת לי כך.
לאן אתה ממהר, אני אומר כשהוא דוהר בכביש לנסיעה המי יודע כמה. "זה שום דבר, בכפר החורש הייתי הולך לנצרת בשביל כל נסיעה וגם חוזר במעלה הגבעה".
כל טיול אינו קשה בשבילו - "אני יודע איך ליפול", הוא אומר בחברון, כשנער רץ ונתקל במקלו, והוא משתטח אפיים ארצה. דבר בעל חשיבות עליונה לשמור על התקציב והסדר בממלכת הנעלים. קופסא קטנה ובה נחים בצפיפות כרטיסים המסומנים בכתב שרק כותבם מבינם.
- "אתה צריך נעלים לעבודה? בדיוק עכשיו אין, אבל ביום ראשון אסע לחיפה ואביא" נוסעים לתל-אביב. "שמע, נכנס בדרך לעינת יש לי שם ענין". מפעל גדול וצבי עם זוג נעליים בודד להחלפה, ישר למנהל -'הוא לא יכול לסרב לי, אני זוכר אותו עוד מהסנדלריה של גבעת השלושה!' אבל זה רק פן אחד של האיש מלא שמחת החיים האוהב לשיר ולשמוח. בית פתוח וחם לקרוב ולרחוק, חברים וידידים, משפחה וילדים ומאומצים ובני חסות.
אני בא לבקרו. הוא מוציא בקבוק בלי תוית ובתוכו נוזל חסר צבע, נרים כוסית? מדוע לא? מה זה יהיה הפעם? שום דבר, הוא אומר כשאני משתנק לאחר הלגימה של הספירט החריף, אם זה שום דבר, מה כבר יכול להיות חריף יותר?
בסנדלריה עצמה, מאוורר ישן ודופק."שמע, הוא עושה רוח מצוינת חבל להחליף". התנור גם הוא לא ממדרגה ראשונה, אבל מחמם כמו שד. איך אתה תמיד יודע - הוא שואל - מה קרה למכונת התפירה? (מימי התורכים בערך). מכונה נהדרת לשיפור והברקת נעלים מהמחסן של ״הצ'כים״. עוד מספיקים להכניס שכלול אחרון: בוכנות אויר למכונת ההדבקה (שנקנתה במציאה ובזיל הזול). והעסק נסגר.
צבי אינו מתיאש. עכשיו הוא "טס" על הקלנוע. הכלי המשונה מתהפך מדי פעם, והנוהג בו לא בדיוק נשאר שלם, אבל ממשיכים.
עם מותה של פנינה נשבר הכל, לא נותר זכר לאופטימיות וטעם החיים נראה בלתי מובן.
צבי התחיל להעלם מן הנוף זמן רב לפני הסתלקותו. ושוב עומדים אנו ומתקשים להבין את גורלו, גורלנו, ואת סופו.
היה שלום איש אמיץ, ולוחם ללא חת בפגעי הגורל.
יאיר זק