הנצחה בקבוצת גבע

איש הפלדה – המסע האחרון

 כתב יאיר קארו

לפני כמה שבועות ביום שישי לקראת הצהריים שמעתי נקישה קלה בדלת. "כן" עניתי. איש לא השיב. נקישה נוספת, "כן" עניתי בקול רם. איש לא השיב. הלכתי ופתחתי את הדלת. מולי עמד יורם ובידו דלי . "קארו" הוא אמר.... וכאן נפסיק לרגע ונחזור להתחלה.

יורם נצר נולד ב- 9.1.1941  לפנינה וצבי נצר בכפר החורש ואחריו בהפרש של שנתיים שאול (המכונה גם שאולי וגם טוטו  מגדולי הרקדנים בגבע בכל הדורות – לאלה שלא יודעים). כשיורם היה בן 7 עברה המשפחה לגבע ויורם הגיע לכיתה רבת הוד ותהילה שבין השאר נמנו עליה עוזי לב נחום לנדאו אורי פלג וניבה רובינשטיין.  מדוע הוד ותהילה – שכן רוב בני הכיתה הזו הקדימו בשנים את הנהיגה ברכב על פני קבלת רישיון לנהוג ברכב, ובהרכבי נהגים שונים מצאו עצמם רכבים שונים של גבע נטושים בבריכות דגים או לאורך כביש עפולה בית שאן, גם יורם טעם טעמה של לחיצה על הגז שנים בטרם ראה רישיון.

יורם אחי

כתב שאולי

"כי האדם עץ השדה"

מטפורה קצרה כל כך, קולעת כל כך, מתאימה להגדיר את יורם כפי שראיתי אותו בשלבים השונים של חייו, חיינו.

יורם גידל את עצמו לאט וביסודיות, עבד בתחילה על השורשים, הכה שורשיו לעומק ולא לרוחב, לקבוע בבירור את מקומו ולהשאיר מקום גם לאחרים.

מהשורשים צמח גזע שהיה רחב ומוצק, בעל חוסן רב, שיוכל לעמוד בנגיחות ופגיעות שונות ומשונות ולא יוטה מכל משב רוח אופנתי. את הגזע עטף בקליפה עבה, אולי עבה מדי, לשמור על הליבה מחשיפה שנראתה מיותרת בזמנו.

מהגזע השתרגו ענפים ספורים, גם הם עבים וחזקים, מוכנים לשאת כל משא שיוטל עליהם בעתיד. בין הענפים ביצבצו, כמעט בהיחבא, ניצנים מספר שלא טופחו כראוי, ניצנים של מוזיקה קלאסית, ניצני ספרות יפה, צילום אמנותי ובעיקר אהבה גדולה לטבע ולנוף.

אבא

כתבה איריס

אתה גידלת אותנו ואהבת אותנו ולימדת וחינכת אותנו.

זוכרת סיפורים ארוכים לפני השינה והרבה סבלנות. ומבט מתעניין ומקבל ומבין.

את הטיולים לשיפוע בשבתות, או לפעמים לגלבוע עם טרקטור ועגלה לחפש פטריות אחרי הגשם, או בטור של אופניים, כל אחד בגודל שמתאים לו, למעין, ופעם לכאוכב, ובסוף העלייה הקשה קיבלנו תפוז.

והטיול לסיני. והטיול הגדול מחוף לחוף בסוף השליחות בארצות הברית, חודשיים באוטו, וכל ערב בנינו איתך את האוהל והכנו ארוחת ערב.

על יורם נצר / קווים אחדים

כתב נחמן

יורם הגיע לגבע כילד עם הוריו – פנינה וצבי ואחיו הקטן שאול.

יורם ושאול הסתגלו בקלות לחברת-הילדים בגבע ולסדרי המקום, וצבי ופנינה אף הם: צבי – לסנדלרייה ופנינה לאחד מענפי השירות: למטבח, למתפרה או לספריה. הניסיון שרכשו בכפר-החורש, שכל אוכלוסייתה התחלפה אז, היה עבורם חוויה לא קלה אבל גם מאלפת.

יורם כתלמיד, תחילה בביה"ס בגבע שהיה קיים אז עדיין י' כיתות במקום ואחר-כך בעין-חרוד, בביה"ס האזורי המשותף, היה מהראשונים והבודדים שלמד ועשה בחינת בגרות.

חזותו החיצונית של יורם ופנימיותו תאמו זו את זו. גופו מוצק ויציב, הליכותיו – תוֹך ריכוז והתבוננוּת ודיבורו – קצר, תמציתי ומכוון לעיקר. לא אהב פלפולי-דברים. העִיקר – איך מגיעים לעניין, איך מבצעים: ישירוּת, קיצור, ובהירוּת היו תכונותיו.