על יורם נצר / קווים אחדים
כתב נחמן
יורם הגיע לגבע כילד עם הוריו – פנינה וצבי ואחיו הקטן שאול.
יורם ושאול הסתגלו בקלות לחברת-הילדים בגבע ולסדרי המקום, וצבי ופנינה אף הם: צבי – לסנדלרייה ופנינה לאחד מענפי השירות: למטבח, למתפרה או לספריה. הניסיון שרכשו בכפר-החורש, שכל אוכלוסייתה התחלפה אז, היה עבורם חוויה לא קלה אבל גם מאלפת.
יורם כתלמיד, תחילה בביה"ס בגבע שהיה קיים אז עדיין י' כיתות במקום ואחר-כך בעין-חרוד, בביה"ס האזורי המשותף, היה מהראשונים והבודדים שלמד ועשה בחינת בגרות.
חזותו החיצונית של יורם ופנימיותו תאמו זו את זו. גופו מוצק ויציב, הליכותיו – תוֹך ריכוז והתבוננוּת ודיבורו – קצר, תמציתי ומכוון לעיקר. לא אהב פלפולי-דברים. העִיקר – איך מגיעים לעניין, איך מבצעים: ישירוּת, קיצור, ובהירוּת היו תכונותיו.
כך בעת שהדריך בתנועת-הנוֹער שאליה התנדב, בארץ ובארה"ב וכך בצבא ואחר-כך שנים רבות ב"בקרה" כאחראי על אגפי הייצור והביצוע.
יורם לא היה מרים את קולו. בשקט, ללא שום תוספות מיותרות היה מנחה את העובדים במלאכתם וכך השיג משמעת וסדר וכבוד.
יורם נשלח לקורס כלכלה ומנהל-חקלאי ברחובות ונכנס לתפקיד מרכז משק בגבע. ואף כאן – כדרכו: תכליתי, ברור, וקצר.
אוהב ספר היה יורם. היה בא לספריה, מעיין בספרים שוֹנים ובוחר לוֹ את המובחר. ספר שלא מצא חן בעיניו היה פוטר בהלצת פיו.
יורם התאפיין בכך שהיה "אדם מחויב". כל דרכו, בכל שפעל ועשה, בעבודה, בתנועה או בצבא, הייתה המחויבות! כשקיבל עליו תפקיד או משימה, לא עיגל פינות, ולא חמק לצדדים אלא מסר עצמוֹ במישרין. פנים אל פנים עם העניין שאותו נטל על עצמוֹ.
לכן גם לא נקלע להסתבכויות עם אנשים או עם מוסדות. סמכותו לא הייתה שתלטנית, או מקלה ראש בזולת על דרך הביטול או הלגלוג. הכרעותיו נבעו משיקול דעתו ומהערכתוֹ מה חשוב לעניין, מה הראוי והנכוֹן למטרת המשימה. הכל הכירו בכך והעריכו זאת.
כמו הוריו, צבי ופנינה, היה יורם איש קבוצה נאמן. הולך תמים ופועל צדק, אך לא היה חסיד שוטה. הייתה לו תמיד עמדה משלוֹ שאותה לא היה מהסס לבטא ולהביע.
מתקופת שהותו הזמנית בנען, לאחר נישואיו עם ענת, בת הקיבוץ הזה, (ראשון לקיבוצי תנועת הנוער-העובד), נשא עִמוֹ יחס של כבוד למקוֹם ולאנשיו, אך בו בזמן לא פסק להעריך את המקום בו חי וחיה כל המשפחה, את גבע, שבה הִכתה משפחתו שורש.
כאיש קבוצה ישר, מסור, ועקבי פילס את דרכו שהייתה תמיד צרוף נכוֹן של משמעת, מסירות ודאגה לקידום.
כך נזכור את יורם כחבר, כמפקד ולא פחות מאלה כאב ובעל – איש משפחה למופת.
תקופת חייו האחרונה, בה סבל קשות, לא הפכה אותו למריר או לאדם המרחם על עצמו וזקוק לאחרים.
כך תמיד. עד הסוף.
יהי זכרו ברוך
נחמן רז