יורם נחשוןיורם נחשון
יורם נולד ב-1924 ותולדות חייו שזורים בתולדות מדינת ישראל.
יורם, בנם הבכור של חנה (גוריון) ואליהו (קיפר) נחשון, אח ליואב וליעל, נולד בבן שמן ובגיל שישה שבועות הגיע עם הוריו לקבוצת גבע והיה חלק מקבוצת הילדים הראשונה שנקראה "מחזור א".
הימים היו ימים של חברה בהתהוות, עדיין ללא מוסדות חינוך ואלה התפתחו ואיתם התהוו דפוסים חדשים של חברה חדשה.
ב-1929, כשיורם היה בן חמש, פרצו מאורעות ויורם עבר עם הילדים חוויות ראשונות של מלחמה כששרפו את הגורן בגבע והעלו את הילדים לעליית הגג של הרפת. יורם ידע לספר את הסיפור על קולות הירי והפיצוצים של אותו הלילה.
המאורעות המשיכו גם בין השנים 1939-1936, במהלכן נהרג גם אהרון אתקין, רכז הביטחון של גבע והסביבה. הייתה זו אחת התקופות הקשות בגבע מאז הקמתה, כשברקע מתחילה מלחמת העולם השנייה.
בשנות ה-40 היה בארץ מאבק נגד המנדט הבריטי. יורם עם צעירים רבים התאמנו למלחמה לקראת הקמת מדינת ישראל. בשנים האלה, עם סיום לימודיו, השתלב יורם בעבודה בדיר וברפת בגבע.
במהלך השבת השחורה, ה-29 ביוני 1946, פשטו הבריטים על הקיבוצים בכל הארץ על מנת לגלות מצבורי נשק של הפלמ"ח. הבריטים לקחו את כל הגברים מעל גיל 16, ובהם את יורם, ומשם הם נשלחו לעתלית למחנה העצורים ברפיח למשך כחודשיים.
באותה שנה נישאו רינה ויורם בבית הוריה של רינה בירושלים ויורם עבר לעבוד בענף המספוא וגידול הירקות בגבע.
בסוף 1947 פרצה מלחמת השחרור. יורם גוייס ליחידת "שרה" והשתתף בקרבות באזור עמק יזרעאל ובית שאן ולאחר מכן בעמק הירדן.
בסוף 1948 השתתף יורם במבצע "חירם" לכיבוש הגליל התחתון והעליון, שם היה ביחידה מיוחדת שנכנסה ללבנון וכבשה 11 כפרים. סיסמת היחידה הייתה "עד הליטאני". רצח ברנדוט עצר את המבצע וניתנה פקודה לסגת לגבול המנדטורי של ישראל.
ב-1950, לאחר מלחמת השחרור, נסע יורם עם אביו לשליחות בצרפת ובצפון אפריקה למשך כחודשיים כדי להביא עולים צעירים לישראל.
באותה שנה נולדה עפרה, בתם הבכורה של רינה ויורם. בשנת 1954 נולד זיו וב-1956 נולד בן הזקונים ניר. בשנה זו גוייס יורם למבצע קדש, בסיומו שב יורם לגבע לשדות המספוא.
ב-1957 עבד יורם עם חברת הילדים בגן הירק ובמקביל החל לפתח את תחביבו הגדול - הסוסים, ולימים הקים את "חוות תמר", שם לימד דורות רבים של ילדים ומבוגרים את הטיפול, הגידול והרכיבה על הסוסים.
ב-1967 היה יורם אמור לצאת ללימודים, אך המצב הביטחוני מנע זאת ויורם גוייס למלחמת ששת הימים שלאחריה היה סדרן עבודה בגבע. עם סיום תפקיד זה, עבר יורם לענף הנוי. בענף זה הביא יורם לידי ביטוי את אהבתו לטבע, לצמחים, לנוף ולגבע ביתו. הודות לחריצותו ולאהבתו זו הנוי בגבע היה מטופח והפך לשם דבר בתנועה הקיבוצית. יורם עסק בענף זה עד השנים האחרונות וחותמו ניכר בכל פינה בגבע.
יורם נפטר בשבת, י"ד בטבת תשע"ט, 22 בדצמבר 2018, והשאיר אחריו שלושה ילדים, חמישה נכדים ושני נינים.
יהי זכרו ברוך!
זכרונות מבית אבא
כתב זיו
אבא זכה להיות מבניה הראשונים של קבוצת גבע, מחזור א', דור המייסדים בקבוצה, למרות שנולד בבן שמן ובגיל חודשיים הגיע לגבע עם סבא וסבתא אליהו וחנה.
אבא גדל והתחנך לתוך החלום והאידיאל של הקמת קיבוץ בארץ ישראל. מיותר לציין שקבוצת גבע והגרעין המייסד בה נחשבו לשם דבר בתנועה הקיבוצית בארץ, בראשית דרכה במהלך ההתיישבות בעמק, ייבוש הביצות, פיתוח החקלאות וענפי המשק לצרכים פנימיים תחילה וכמובן ההשתתפות בהגנת הארץ ומשימות נוספות לחיזוק והגנת העמק בכלל וגבע בפרט.
צריך להזכיר, זו תקופת תקומתה וראשיתה של מדינת ישראל והמשימות הלאומיות חפפו את משימות התנועה ההתיישבותית בכל הארץ - התיישבות ופיתוח המקום תוך הגנה ושמירה על הגבולות והרכוש מפני הפורעים הערבים הפזורים כשכנים בכל הארץ.
לכתוב על אבא
כתב ניר
לא פשוט להתחיל לכתוב על אבא.
היכן מתחילים? אתחיל בזכרונות ילדות.
הרי גדלנו בלינה משותפת והמפגשים עם ההורים היו אחרי שהייה במסגרות, גן, בית ילדים, בית ספר, חברת הילדים.
אבא בשבילי זאת גבע, אנשים, ילדים, סבים וסבתות. הכל שזור בסיפורים על התהוות הקבוצה.
אבא ידע לספר היטב מעשי קונדס, על עבודה ותרבות. הכל היה "הכי חשוב", אבל לאבא, לאורך חייו, היה הכי חשוב לעשות דברים בזמן (כפי שנהג להגיד - חקלאי שמאחר, עונות השנה לא מחכות לו), עיבודי שדה, הכנה לזריעה או שתילה, ריסוסים, השקייה - הכל בזמן.
"נוח בשלום איש האדמה"
נוח בשלום איש האדמה,
איש החי, איש הטבע
נוח בשלום אבא, סבא
נוח בשלום, בן גבע
שהכיר כל ציפור וכל צומח
אהב את המראה ואהב את הריח
ששמח מפריחה כל פעם מחדש
שאהב כל אדם, כל אירוע, כל מפגש
חרש כל תל וסלל כל דרך
החזיר לביטוי "אהבת הארץ" את הערך
שמח בחלקו והסתפק במועט
טיפס על הרים ורכב במורד
שהספיק בחייו להשלים מסע
להגן על הארץ, להקים משפחה
לבנות, לטפח, לזרוע ולשתול
ולהיות אדם יותר מהכל
ועכשיו הגיעה לה עת פרידה
חוזר לו האיש לאמא אדמה
תקבל אותו בחיבוק מעודד
ותגיד "חזר אליי בני האובד".
נועם, בעלה של הנכדה טל
