הנצחה בקבוצת גבע

רינה פירסטנברג איננה

כתב חייק

"השכם השכם בבוקר יצאת לך לדרכך" –

"אל דרכי האלוהים" בתם הצעירה של הלה ומרדכי בן־יהודה מקבוצת מייסדי הקבוצה. נולדה לפני 70 שנה אחרי עמוס וורד.

אמא מתייתמת מאביה בגיל 12. ערב מלחמת השחרור מגיעה לגבע קבוצת נערים יתומים משפיה.

רינה מכירה את שמואל ומכאן מתחיל סיפור אהבה מופלא של 50 שנה.

כשאבא חוזר עם תום הקרבות הם בונים את ביתם בגבע כדבר מובן מאליו. ליבם הגדול והפתוח של רינה ושמואל קולט את אהרוני שהופך לבשר מבשרנו ובזה אחר זה נולדים אנחנו חייק, נימי וגונן. ובשלב יותר מאוחר מצטרפת רוחלה. "האח" האחר אותו קיבלנו לביתנו הוא ''הגבעטרון", רינה היתה הרוח החיה בחבורה הצעירה שהקימה את אחד מנכסי התרבות והחברה החשובים של גבע ועם־ישראל.

על המיתרים המפיקים צלילי זהב

חבריה לגבעטרון:

לרינה היה דחף עצום להופיע ורצון גדול לתת, שבאו ממקום מאוד חיובי ונקי אצלה. היא הייתה בעלת אישיות ייצרית ורגשית מאוד. קושי אמיתי היה בשבילה לא להופיע, להתראיין, להיות על הבמה ולשיר. תמיד נהגה לומר: "ראשית כל ההופעות ואח״כ כל השאר". היא היתה ארטיסטית ובדרנית בלתי רגילה. בנסיעות הארוכות של הגבעטרון תמיד ישבה בשורה הראשונה, דואגת לנהג שלא ייקח את הלהקה למקום אחר. בדרך קבע ישבו היא וצביקה כספי זה מאחורי זו והחליפו רפליקות. הם הצחיקו את כולם עד דמעות. היה לה חוש הומור נפלא והיא "השכיבה״ אותנו מצחוק.